29

59 12 2
                                    

לואי עושה כמה צעדים עד שהשעה חצות מגיעה, והוא לוקח את הלילה האחרון שלו למיטתו של הארי. הוא לובש את אחת מחולצות הטי הגדולות של הארי וזוג בוקסריו, קימור הירכיים שלו גורם להם להתאים למרות שהארי גדול יותר. הוא מזנק אל ראש המיטה, תשישות לא מוכרת מכבידה על איבריו גורמת להכל להיראות רך יותר על עורו הלא מוכר.

"אתה צריך משהו?" שואל הארי, מושך את החולצה שלו מעל ראשו ומטפס לידו, מושך את הסדין אל מותניו.

"אני לא חושב" אומר לואי כשהארי מכבה את מנורת המיטה שלו בלחיצה.

"אם אתה צריך משהו אתה יכול להעיר אותי" אומר הארי בהתמדה, עיניים ירוקות ממצמצות לעבר לואי כשהוא יושב ברגליים שלובות על המזרון.

"אני יודע" מבטיח לו לואי, מחליק מתחת לשמיכות באנחה ומצמיד את ראשו לכרית. הירח מאיר בכסף עמום מבעד לתריסים והאור הוא בדיוק כמו שהיה בכל לילה לפני זה, כשהם היו על החוף יחד במקום על המיטה של הארי.

"אני שמח שאתה כאן" אומר הארי בשקט, מושיט יד ומניח אותה על המזרון. לואי מצמיד את אצבעותיו לאלו של הארי, נותן להן להסתבך יחד.

"גם אני" אומר לואי, וזה בעיקרון נכון. הוא עדיין מרגיש קצת בפאניקה וקצת מוזר אבל הוא אוהב להיות עם הארי והוא אוהב לנשום את האוויר שלו. "זה מוזר, לא להיות מסוגל לומר את האמת"

"רוב האנשים לא היו מאמנים בכל מקרה" אומר הארי, לוחץ את אצבעותיו של לואי באצבעותיו. קעקוע העוגן שלו כהה על עורו שטוף הירח ולואי מתמקד בו, בלהיות כאן.

"אבל זה קרה" לואי אומר, יותר לעצמו מאשר לכל אחד אחר. " זה היה אמיתי וזה קרה ובקרוב זה יהיה כמו שזה לא קרה. זה עצוב, באמת"

"זה עצוב" אומר הארי וממצמץ לעברו בחושך המעופש. "אבל אני לא אשכח, ונייל לא. אתה לא תשכח"

"כן" אומר לואי, מעביר על קווי הדיו ומחייך כשהארי רועד. "אני לא רוצה להתבייש במה שקרה"

"רק בגלל שזה סוד לא אומר שאתה צריך להתבייש" הארי אומר לו בשנתו בשקט. "זה סוד טוב. כמו מועדון סודי או מחסנים סודיים של סוכריות ליל כל הקדושים"

לואי מצחקק. "מאגרים של תולעי גומי?"

"כן" אומר בנחישות. "ולמען הפרוטוקול, אני לא מתבייש בך. אני חושב שאתה אדיר" לואי לא עונה, מחייך כששפתיו העייפות של הארי יוצרות עוד מילים. "בן הים הכי טוב שפגשתי"

לואי מתבונן בו לאור הירח וגולש קדימה כדי לחבק אותו לפני שהוא יכול לחשוב על משהו טוב יותר, מסבך את רגליו ברגליים של הארי ומצמיד את פניו לחזה שלו. "היחידי" הוא ממלמל, נותן לעיניו להיסגר.

כשהוא עוצם את עיניו הוא עדיין יכול להרגיש את הבלאגן ואת משיכת המים סביבו, וזה כאילו זה מציף אותו בבת אחת.

××

Purer Then The Water (like we were) // Hebrew Where stories live. Discover now