20

68 10 3
                                    

זה מרגיש כמו פרידה של שלושה שבועות.

הארי קורא על המלחמה הקרה ואיכשהו שניהם מוסחים מסיפורי פיראטים ולכן הם קוראים אותם במקום. הארי מביא ללואי בנדנה בדוגמת שחור וזהב ושניהם מעמידים פנים שזו לא מתנת פרידה

"באופן היפותטי, איזה צבע זנב אתה חושב שהיה לי אם הייתי בתולת ים." הארי שואל אותו לילה אחד אחרי עוד שיעור שחייה כושל. (איבריו של הארי כבדים והוא לא נותן למים לעטוף אותו ולשאת אותו)

"אל תשאל שאלות כאלה." אומר לואי בקצרה, מתחקה אחר דפוס על ירכו של הארי. הוא שזוף עכשיו, הקיץ נותן לו קווי שיזוף כשהמכנסיים הקצרים שלו צונחים יותר מדי וגורמים לו להיראות כאילו השמש נישקה אותו. "כחול. כחול בהיר."

הימים ארוכים והם משווים הערות על שקיעות גם כשהם לא ביחד.

"באמת ורוד חיוור למדי מחלון המשרד שלי. יש נוף נהדר ממכונת הקפה, אתה מקבל אור סלמון נהדר הרבה ימים." הארי אומר לו ברצינות כשהם מרכיבים את קבוצות הכוכבים שלהם.

"חשבתי שהסגול בסוף הוא החלק הכי טוב. והשמש עשתה את הדבר הזה שבו היא מתארת את העננים בזהב. זה האהוב עלי."

הארי בוהה אל האופק כשהוא חושב שלואי מוסח, והשפתיים שלו מתכווצות למטה וזה הדבר הגרוע ביותר שלואי ראה אי פעם. עיניים נראות עצובות כשהן עוצרות וחושבות יותר מדי זמן, ולואי מביא לו כפות ידיים של דגיגים כדי לנסות לגרום לו לחייך שוב.

"אני פשוט לא רוצה לעשות את זה." אומר הארי על רקע עורו החלקלק של לואי בוקר אחד. "אני לא מוכן. אני לא יודע מה אני עושה. אני אפילו לא ראוי לעבודה הזאת, זה נפוטיזם והעדפה וכולם יודעים את זה."

לואי מלטף את התלתלים המבולגנים שלו ומשכך אותו כי הוא מאמין בסתר שהארי יכול לעשות הכל "אתה האדם הכי אמיתי שפגשתי בחיי. הלוואי שיכולתי להרגיש כמוך, עם כל האיברים שלך וכל תא בגוף שלך. זה אמיץ לחיות ככה. מגיע לך הכל"

"אתה סתם אומר את זה." הארי אומר לו, אבל לואי יכול להרגיש את שפתיו מתכרבלות כנגד חתך הזימים שלו.

"כן." לואי אומר לו. "אבל אני מאמין בזה."

הכל נורא אבל להארי מגיע את זה כל כך, מגיע לו ללבוש חליפות מהודרות ושכולם ידעו כמה הוא מדהים. הימים מתחממים ככל שהם גדלים לאוגוסט והארי משנה את השמפו שלו מהיביסקוס לתפוח ולואי מנסה להעמיד פנים שהוא לא מרגיש שהוא טובע שוב. הוא תוהה למה הוא יהפוך הפעם.

הארי בא מאוחר בלילה אחד עם תחבושת כרוכה על פרק כף היד וחיוך עצלן על פניו. "עשיתי קעקוע עוגן." הוא אומר, מקלף את הגזה ונותן ללואי לראות את הקווים השחורים החדים.

לואי מתנגד לדחף להצמיד את שפתיו לעור הרגיש ומחייך עם שיניו החדות כמו מחט במקום. "זה יפה."

Purer Then The Water (like we were) // Hebrew Where stories live. Discover now