השרביט והחרב

התגלית

היי
אני יודעת שיש הרבה ספרים על פרסי והארי אבל מאף אחד מהספרים לא באמת הייתי מרוצה,
הרבה עשו כאילו אנבת אלימה מידי ומרביצה לפרסי כשמשעמם לה-אנבת לא כזאת!!
ו שפרסי כאילו ממש סתום-ברור שפרסי לא הכי חכם אבל הוא יודע כמה זה 1+1

אז בגלל זה החלטתי ליצור סיפור משלי

(אשמח גם אם תקראו את הספר טעות האלים-גם שלי)

נקודת מבט פרסי

" פרסיייי" שמעתי את אנבת קוראת לי מאחורה והסתובבתי אליה
"מה? "
"לכירו יש משהו לספר לנו, הוא קורא לכל המדריכים ופרנק והייזל גם פה"

אני ואנבת התקדמנו לכיוון הביתן המרכזי תוך כדי שהעלנו השערות לגבי מה שכירון יספר

כשהגענו עמד מאחורי כירון איש שנראה מאוד מבוגר, היה לו זקן לבן ארוך והוא לבש גלימה וחוץ מזה גם החזיק מקל
"אחרי שכולם הגיעו הגיע הזמן לספר לכם אבל דבר ראשון תכירו זה פרופסור דמבלדור" אמר והתכוון לאיש שעמד מאחוריו "והוא יספר לכם"

"אתם בטח לא תיהיו מופתעים אבל יש קהילה די גדולה של קוסמים, לאחרונה האויב של הקוסמים חזר לחיים... " התחיל פרופסור דמבלדור

"אז אתה רוצה שנבוא להלחם? " אמרתי שאלתי

"לא, יש נבואה ושם מדובר על אחד שצריך להרוג אותו בעצמו והאחד הזה זה הארי פוטר, וולדמורט, האויב שלנו ניסה להרוג אותו כשרק נולד אבל הכישוף התהפך עליו והוא לא הצליח ובמקום שהארי ימות וולדמורט מת אבל הוא חזר.
אני רוצה שאתם תבואו לעזור במלחמה, ותאמנו את הארי למלחמה והובילו אותו לדרך נכונה, אני מנחש שאתם בטח התרגלתם"

האמת שלא כל כך נדהמתי, אני כבר התרגלתי אבל הבנתי שאם פרופסור דמבלדור בא עד אלינו לבקש עזרה כנראה זה פעם ראשונה שלהם מול אויב

"אוקי...ונגיד שאנחנו מסכימים, איפה ניהיה?, זה בטח רחוק" שאלה אנבת שכרגיל חשבה על הכל

"יש בית ספר לקוסמים שנמצא בסקוטלנד שבבריטניה והוא גם פנימיה ולפני שאת שואלים יש הגנה על כל הבית ספר אז תיהיו בטוחים ממפלצות" אמר פרופסור דמבלדור

"אל תלכו כולם, למרות ההגנה הרבה שיש שם עדיין התקהלות גדולה מידי של חצויים זה לא טוב" הציע כירון

"לי ולהייזל יש הרבה דברים לעשות ברומא החדשה בעיקר אחרי המלחמה" אמר פרנק שהפך כבר באופן רשמי לפריאטור

"אני יבוא" אמרתי, משלים עם הגורל

אנבת הסתכלה עלי במבט טיפה מעוצבן וממלמלה תוך כדי גילגול עיניים "מוח אצה" כך שרק אני שמעתי
"אם אתה בא גם אני באה" אמרה אנבת אבל ראיתי את המבט המעוצבן טיפה עלי

"בסדר אז אנבת ופרסי הולכים" אמר כירון "כולם יכולים ללכת, פרסי ואנבת תישארו"

"פרסי, אתה לא חייב לעשות את זה, אני יודע שעברת מספיק" אמר כירון ברוך

"זה בסדר, אני יודע, אני רוצה לעשות את זה" עניתי לו

"תודה שהתנדבתם לעזור" אמר פרופסור דמבלדור "יש לי שאלה, אתם תסכימו ללמד שם לחימה?, הקוסמים לא ממש בכושר, אנחנו לרוב משתמשים רק בלחשים"

הסתכלתי אל אנבת בשאלה והיא הנהנה
"בסדר, אבל נצטרך הרבה נשקים וגם זירת אימונים" עניתי

"אני ידאג להכל, תחכו לי פה בשעה 7 ביום הראשון ללימודים, אני יבוא לאסוף אותכם" אמר פרופסור דמבלדור

"ועוד משהו, אנחנו לא באמת קוסמים, איך נלמד שם? " שאלה אנבת

"בשביל זה נכין בשבילכם שרביטים מיוחדים שיעבדו על האנרגיה שלכם כחצי אלים" אמר דמבלדור ונעלם משם בקול רעש

הסתכלתי על כירון בשאלה והוא ענה לי, "זה נקרא התעתקות, ככה הקוסמים עוברים ממקום למקום, זה דומה למסע צללים"

"מוח אצה, עכשיו תגיד את האמת, למה באמת אתה רוצה ללכת לעזור להם? " שאלה אנבת שהכירה אותי הכי טוב.
ישבנו בביתן שלי לאחר השיחה עם כירון ודיברנו

"אני... אני פשוט מרגיש שאם אני לא יבוא לעזור והם יפסידו זה יהיה אשמתי" עניתי במעט היסוס

אנבת מעט התרככה "אתה יודע שאתה לא חייב לאף אחד, עשית מה שאף אחד בעולם לא עשה, את הצלת את העולם יותר מפעם אחת, האדם האחרון שחייב לעולם משהו זה אתה"

"אני יודע אבל עדיין... "

משכתי את אנבת לצידי על המיטה ונישקתי אותה, כשהתנתקנו אמרתי " אני חייב לעשות את זה"

אנבת נאנחנה "אני יודעת"

ככה נרדמנו, מחובקים, בפעם האחרונה כנראה שיהיה לנו שקט, שלא נצטרך יותר לדאוג ממלחמות, ממפלצות...

❥❥❥❥❥❥❥❥❥❥❥❥❥❥❥❥❥❥❥❥❥❥❥❥❥❥❥❥

זהו סימתי

תגידו לי איך הפרק