נקודת מבט הארי
"מה - לעזאזל - חשבת - לעצמך - ?" הקול של פרסי היה הדבר הראשון ששמעתי
הזדקפתי, מותח את אברי הנוקשים.
התלבשתי בסרבול, ולקחתי את השרביט שנח בשלג לידי
, הרכבתי את משקפיי, ופניתי לפרסי.
"פרסי?" שאלתי. "מה אתה עושה פה?"
״מציל אותך״ אמר פרסי "מה אתה עושה פה? אתה לא אמור להיות במשמרת?"
בהינף יד מצד פרסי הבגדים שלי התייבשו לגמרי
פצחתי בסיפור האיילה הכסופה, והסברתי איך מצאתי את החרב של גריפינדור זרוקה ככה באגם.
"ומה אתה עושה כאן?" שאלתי את פרסי.
"שמעתי קולות , יצאתי וראיתי אותך הולך ביער לבד. אז עקבתי אחריך" ענה פרסי. "ופתאום קפצת למים עם הדבר הארור הזה עליך - " הוא הצביע על הקמיע המסולסל ששכב בשלווה על השלג, כאילו לא ניסה להרוג אותי רק לפני כמה רגעים.
״אז קפצת אחריי?״ שאלתי
"טוב, לא מייד," ענה פרסי, "בהתחלה עלית וירדת, וחשבתי שאתה סתם שוחה או משהו,אז התקרבתי והתכוונתי לקרוא לך, אבל אז ראיתי שאתה לא עולה למעלה
"תודה," אמרתי.
"אה-הה," ענה , ואז עיניו שייטו אל החרב של גריפנידור, ששכבה נטושה במרחק כמה מטרים מהם.
"אז השגנו את החרב, איכשהו," אמר
"כן," הסכמתי איתו, ואז קמתי והתכופפתי בשביל להרים את החרב.
"קדימה," אמרתי בחיוך. "עוד לא היה לך העונג להשמיד אחד מהם."
פרסי לקח מידי את החרב
"אני אפתח את זה עכשיו," אמרתי. "בלחשננית."
"אולי זה יצרח קצת," אמרתי, נזכר ביומן של טום רידל. "אז תדקור מייד, ברגע שזה ייפתח."
"אז קדימה," אמר פרסי
"היפתח," לחששתי, ודלת קטנה במרכז הקמיע נפתחה, חושפת מאחוריה עין חומה.
שתי דמויות עשן קטנות התגבשו, נעמדות על העין כמו על רצפה. בקושי הספרתי לראות שאחת הדמויות נראית כמוני לפני שהחרב הבזיקה, והקמיע ההרוס נפל אל שמיכת השלג באוושה רכה.
בהיתי בשרידיו ההורקרוקס עד שהאחרים הגיעו. רק אז הפנמתי סוף סוף שזכינו בהצלחה סוף סוף, באמת הורדנו את אחד ההורקרוקסים מהרשימה...
———————
ישבנו באוהל החמים , קולות האש המפצפצת באח משמשות כקולות רקע נעימים.
אני ופרסי סיפרנו לכולם על מה קרה
״איך החרב הגיעה לאגם הזה בכלל?״ שאל רון
״מי שהטיל את הפטרונוס חייב היה לשים את החרב שם״ אמרה הרמיוני
YOU ARE READING
השרביט והחרב
Fanfictionפרסי יחד עם אנבת מגיעים להוגוורטס ומשם הכל מסתבך... *פרסי לא הנכד של וולדמורט*
