השרביט והחרב

הוגוורטס חלק ד

נקודת מבט הארי

"איפה הרמיוני? " לחשתי לרון, כשפרופסור סנייפ נכנס לשיעור והרמיוני, שמתחילת הלימודים בהוגוורטס לא איחרה לאף שיעור, לא נכנסה לשיעור.

"10 נקודות יורדות לגריפינדור" פרופסור סנייפ הכריז והצביע עלי "הארי, לא מדברים בשיעור שלי! "

נאנחתי, כמובן שהוא מוצא כל דרך להאשים אותי.

ברגע הזה הרמיוני נכנסה לכיתה בריצה, עוד לא מבחינה בפרופסור סנייפ עד שהכריז בפעם השנייה רק מתחילת השיעור " עוד 10 נקודות יורדות לגריפינדור" הפעם מצביע על הרמיוני שהתיישבה מבוישת במקומה

"איפה היית? " לחשתי לה, נזהר שפרופסור סנייפ לא ישמע

"בספריה, אחרי השיעור הזה תבואו איתי לספריה,יש לי משהו לספר לכם" לחשה לי הרמיוני וסימנה לי לא לדבר יותר

פרופסור סנייפ נופף בשרביט שלו אל הלוח והלוח התמלא בכתב קטן

"אנחנו היום נכין את שיקוי הזיכרון, תבצעו את ההוראות שיש על הלוח, מי שרוצה יש גם את ההוראות בספר עמוד 24" אמר פרופסור סנייפ

פרסי הצביע

"כן מר גקסון" אמר פרופסור סנייפ

"אני דיסלקטי, אני לא יודע לקרוא" אמר פרסי

"תעבוד עם מי שלידך" הציע פרופסור סנייפ

"גם אנבת דיסלקטית"

"טוב, אז תעבור ליד הארי ואנבת תעברי ליד הרמיוני" אמר פרופסור סנייפ

פרסי ואנבת קמו באנחה ועברו לשבת ליד מי שפרופסור סנייפ אמר להם

"נתקעת לידי, פרופסור סנייפ שונא אותי" לחשתי להארי ברגע שהתיישב לידי

"כן, זה היה מובן עוד מהרגע הראשון, תאמין לי שאני יודע לזהות אנשים ששונאים אותי" לחש לי פרסי בחזרה

התחלנו לעבוד על השיקוי וגיליתי שפרסי, חוץ מזה שהייתי צריך להקריא בשבילו הכל הוא דווקא היה די טוב בזה.

כשסיימתי להכין את השיקוי, בחנתי אותו, חוץ מהאד האפור במקום הכסוף שעלה מ השיקוי הוא היה נראה די טוב.
הסתכלתי על של פרסי ונדהמתי, מהשיקוי שלו עלה אד כסוף והוא היה נראה בדיוק כמו שאמרו שהוא אמור להראות
"כל הכבוד" החמאתי לו

"תודה, אבל אני לא אוהב את זה" ענה לי

"למה? "

"סתם, זה מזכיר לי משהו שאני מעדיף לא לזכור" אמר פרסי בהבעה עצובה

"אה" אמרתי, לא יודע מה לענות על זה

שאר השיעור המשיך כרגיל, אחרי שנגמר הזמן להכנת השיקוי פרופסור סנייפ עבר בין השולחנות לראות את כל השיקויים של כולם וכרגיל עצר בשולחן שלי והתחיל להעליב את השיקוי שלי למרות שראיתי שהשיקוי של נוויל התפוצץ לו אבל לנוויל פרופסור סנייפ לא אמר כלום.