השרביט והחרב

מסע חיפושים

נקודת מבט פרופסור סנייפ

אני לא בוגד בדמבלדור.
מעולם לא בגדתי, אבל לא הייתה לי ברירה אלא לשתף פעולה עם וולדמורט.
לא הייתה לי ברירה, אני רצחתי את דמבלדור
אין לי זמן להתאבל אני חייב להמשיך במשימה

הגעתי לאחוזת מאלפוי
לאספה של אוכלי מוות.

וולדמורט מספר שנראה שהם מתחילים אט אט להשתלט על משרד הקסמים , הוא גם מסביר ששרביטו והשרביט של הארי הם תאומים ולכן לא יכולים לפגוע זה בזה, ועל מנת לפגוע בהארי הוא זקוק לשרביט אחר.
לשם כך הוא לוקח את שרביטו של לוציוס מאלפוי, ואז רוצח את צ׳ריטי ברבג׳, מורה ללימודי מוגלגים בהוגוורטס, שהוא החזיק בשבי.

...........................

נקודת מבט הארי פוטר

עבר יום,
עבר יום מאז שגילינו שדמבלדור מת.
אני עדיין מסרב להאמין שהוא מת.
איך זה יתכן שהוא מת? הוא לא אמור להיות ממש חזק? ואיך פרופסור סנייפ הצליח בכלל להרוג אותו?

פרופסור סנייפ, אני יהרוג אותו על מה שעשה.
הוא בגד בנו, הוא בגד בדמבלדור
והוא ישלם על כך.
אני אגרום לו לשלם על כך

.......

היינו בביתן פוסידון
פתחנו את השק לראות מה דמבלדור הוריש לנו
גם היה מצורף פתק ובו היה כתוב למי כל אחד
לרון את המעמעם, להרמיוני ספר ילדים ולי את הסניץ׳ שבלעתי במשחק הקווידיץ׳ הראשון שלי וגם טבעת שהאבן חן שלה הייתה מנופצת הייתה שם

״מה?״ שאלתי בבילבול ״למה שדמבלדור יוריש לי את הסניץ?״

לאף אחד לא היה תשובה ,
גם רון והרמיוני נראו מבולבלים

״רגע״ אמרה אנבת ״הארי, רשום שגם היית אמור לקבל חרב״

הרמיוני בדקה שוב בשק ליתר ביטחון
״אין פה״

״מה זה?״ שאלה אנבת והצביעה על הסניץ שעדיין החזקתי בידי

״בהוגוורטס יש לנו משחק שקוראים לו קווידיץ ובעיקרון זה כדורגל או כדור סל רק באוויר. ויש גם את הסניץ״ הרמתי את הסניץ ״מי שמוצא את זה בקבוצה שלו אוטומטית מנצחת.
את הסניץ הזה כמעט בלעתי במשחק קווידיץ הראשון שלי״

״בטוח יש סיבה לכך שדמבלדור הביא לך דווקא את זה״ אמרה הרמיוני
וקלטתי שהיא ואנבת קצת דומות, עם אותו חשיבה

אנבת והרמיוני עצרו שנייה לחשוב על זה בנתיים שאנחנו, הבנים שלא חכמים כמוהם, עברנו על הדברים האחרים שדמבלדור הביא לנו