הוגוורטס

541 32 15
                                    

נקודת מבט הארי פוטר

כמה חיכיתי לרגע הזה, שאני יגיע להגוורטס, המקום שבאמת מרגיש כמו בית בניגוד לדרסלים שאצלהם אולצתי לגור בקיץ.
הם שנאו אותי ואני שנאתי אותם.
אז כשנשמע קול הצופר המודיע שהגענו להגוורטס ישר הרגשתי הקלה.

"הגענו? " פרסי שאל

"כן, ברוכים הבאים להגוורטס" עניתי לו

הבית ספר נראה מהמקום שהיינו בו ואנבת נראתה מאוד מתרשמת

"האדריכלות פה מדהימה" אמרה בהתפעלות

"כן, נכון? " הסכימה איתה הרמיוני ששמחה שיש עוד אחת כמוה שמתעניינת באדריכלות.

"בואו כבר" דחק בנו רון שנצא כבר מהרכבת

לקחנו כולנו את המזוודות שלנו ויצאנו מהרכבת והלכנו לכיוון המרכבות אבל עצרתי בפתאומיות שראיתי מה מושך את הכרכרות,  הם היו בעלי כנפיים
שצורתם בעלי צורת דרקון, גוף עצמות ועניים לבנות חסרות אישונים.

"מה הם" שאלתי בתדהמה מהולה בפחד

"מה? " שאל רון, לא מבין מה אני רוצה "מי? "

"נו, האלה שמושכים את הכרכרה" אמרתי, לא מבין איך רון יכול להיות כל כך עיוור שהוא לא רואה את היצורים האלה

הם ת'סטראל, רק מי שרואה מישהו מת לנגד עיניו יכול לראות אותם, הם מאז ומתמיד משכו את הכרכרות" אמרה לונה שעמדה מאחורי בקול חולמני

הרמיוני ורון עלו לכרכרה, עדיין לא מאמינים וגם אני פניתי לכרכרה כשפרסי לחש לי, "עם זה מעודד אותך, גם אני ואנבת רואים אותם"
משכתי בכתפיי ועליתי לכרכרה בעוד אני חושב על סדריק, אותו ראיתי מת לנגד עיני, וולדמורט הרג אותו ועדיין אף אחד לא מאמין לי שוולדמורט חיי, כולם מעדיפים לחשוב שהכל טוב ואך אחד לא מאיים עליהם ואני לא מבין איך הם יכולים לחשוב דבר כזה, כאילו מי הם חושבים שהרג את סדריק?!

"הארי, הגענו " קרא לי רון וקטע לי את המחשבות

מקרוב הבית ספר נראה עוד יותר מרשים ויכולתי לשמוע את אנבת חופרת לפרסי על האדריכלות של המקום, בעוד פרסי מנסה להעמיד פנים שמקשיב.

נכנסנו לחדר האוכל והלכנו לכיוון השולחן של גריפינדור בעוד תלמידי שנה ראשונה עומדים במרכז מחכים לשמוע באיזה בית הם, חלקם נראו חוששים בעוד חלקם נראו בטוחים בעצמם.

פרסי ואנבת עקבו אחרינו לשולחן של גריפינדור והתיישבו לידינו
"אתם בגריפינדור? " שאלתי אותם שלא הבנתי למה הם מתיישבים בשולחן של גריפינדור

"כן, התמיינו לפני שהגענו לפה" אמרה לי אנבת.

התחיל המיון,אחרי שהמצנפת התחילה לשער את השיר הרגיל כמו מידי שנה,פרופסור מקונגל הקריאה כל פעם מישהו אחר וכל פעם אותו הילד עלה לבמה, פרופסור מקונגל שמה לו את המצנפת על הראש והמצנפת קראה בבית המתאים לו והוא הלך בקול תשועות לשולחן המתאים לבית שהוא התמיין אליו

ראיתי שפרסי ואנבת התלהבו מהמצנפת השרה.

אחרי שכולם התמיינו ולא נשאר אף תלמיד ברחה דמבלדור אמר את הנאום הקצר שלו אבל הפעם גם אמר עוד משהו "אז כמו שכולם יודעים חסר לנו מורה להתגוננות מפני כוחות האופל אז תכירו את פרופסור אמבריד'ג" אמר והיווה בידיו על אישה שנראתה מאוד ורודה ומאוד מעצבנת, כבר אז ידעתי שלא יהיה לי כיף בשיעורים איתה, "השנה, באופן מיוחד מתווסף שיעור לחימה" ברגע הזה התחיל מהומה ונשמעו מלמולים מכל עבר, אני חושב שדמבלדור שם את השיעור הזה בשבילי, "המורים לשיעור הזה יהיו תלמידים של השנה ה5 שבאו מבית ספר לקוסמים מחוננים של מר ברונר במיוחד בשביל ללמד פה, פרסי גקסון ואנבת צייס" סיים פרופסור דמבלדור וחזר לשבת

נשמעו מלמולים מכל עבר וכולם הסתכלו על פרסי ואנבת שאכלו בשלווה כאילו לא קרה כלום, שמעתי הרבה מלמולים כועסים על כך שתלמידים בשנה ה5 ילמדו אותנו וגם אני לא הבנתי, בטח לא נלמד כלום השנה בשיעור הזה.

"אתם באמת יודעים להלחם? " שאלה הרמיוני את פרסי ואנבת

"כן, בבית ספר שאנחנו למדנו בו האמינו שלא חשוב רק הכישופים, צריך גם להכנס לכושר ולדעת להלחם גם בלי השרביט" ענתה לה אנבת.
שאר הארוחה עברה סבבה ונראה שפרסי ואנבת מאוד השתלבו

"מה!!? " שאל פרסי בהפתעה

"מה ששמעת, בנים ובנות בנפרד" ענתה הרמיוני, מגלגלת עיניים.

"פרסי, הכל בסדר, נראה איך הולך בלילה ומקסימום נדבר עם דמבלדור ונסדר את זה שניהיה ביחד " אמרה אנבת, נתנה לפרסי נשיקה קצרה על השפתיים והתקדמה לכיוון המעונות של הבנות והרמיוני מאחוריה.

אני ורון משכנו את פרסי לכיוון המעונות של הבנים והראנו לפרסי את המיטה שלו שהייתה באותו חדר איתנו.

"טוב... אז לילה טוב" אמר רון והלך למיטה שלו מתכסה וכך גם אני עשיתי, לפרסי לקח כמה זמן אבל בסופו של דבר הוא נכנס למיטה.

באמצע הלילה התעוררתי מרעשים וראיתי את פרסי מתפתל בשמיכה, קם מהמיטה והולך לכיוון הסלון
עקבתי אחריו, וראיתי שגם אנבת הייתה שם.

"זה היה ברור, לא? " נאנח פרסי

"ננסה לדבר עם דמבלדור" אמרה אנבת "אבל קודם כל מי זה שעקב אחריך? " שאלה אנבת והצביעה עליי שהתחבאתי.
"אה כן, הוא עקב אחרי מהחדר" אמר פרסי ואז הוא פנה אלי "אתה יודע, זה לא יפה לעקוב אחרי אנשים"
יצאתי מהמחבוא שלי, מבויש "סליחה"

פרסי נאנח "זה בסדר, רק אל תעקוב יותר אחרי אנשים

הנהנתי ופניתי לכיוון המדרגות אבל לא לפני שהספקתי לראות את פרסי ואנבת מתכרבלים ביחד על הספה, מנסים לישון

השרביט והחרב Where stories live. Discover now