השרביט והחרב

נתפסים חלק 4

"חכה," אמרה בלטריקס בחדות. "כולם מלבד... מלבד הבוצדמית."

"לא!" צעק רון. "את יכולה לקחת אותי, קחי אותי!"

————

נקודת מבט הארי פוטר

בלטריקס היכתה את רון בפניו: המהלומה הידהדה בחדר.
אם היא תמות באמצע החקירה, אני אקח אותך אחריה," היא אמרה. "בוגדי דם הם אחרי בוצדמים בספר שלי. ״

״קחי אותי״ אמר פתאום פרסי ״אני יועיל לך יותר ממנה. אני גם בוצדם״

אני לא הייתי בטוח שהוא יודע בכלל מה זה בוצדם, אבל המעשה שלו היה אמיץ. אני לא ישכח לו את זה

״מוח אצה״ שמעתי את אנבת מסננת לידי

לאחר חשיבה קצרה בלטריקס אמרה ,״אני אקח אותו .
קח את כל השאר לצינוק, גרייבק, ותוודא שהם מבוטחים, אבל אל תעשה להם שום דבר נוסף-עדיין." היא זרקה את שרביטו של גרייבק חזרה אליו, ואז שלפה סכין כסף קצרה מתחת לגלימותיה. היא שחררה בעזרתה את פרסי משאר האסירים, ואז גררה אותו אל מרכז החדר, בזמן שגרייבק הכריח את השאר להשתרך אל דלת אחרת, אל תוך מעבר אפל, שרביטו אחוז לפניו, מתכונן בפני כוח בלתי נראה שאי אפשר לעמוד בפניו.

"חושבים שהיא תתן לי חתיכה מהילד אחרי שהיא תסיים איתו?" גרייבק זימזם כשהוא הכריח אותם לצעוד לאורך המסדרון. " אני אומר שאני אקבל נשיכה או שתיים.
מה נראה לך, ג'ינג'י?"

יכולתי להרגיש את רון נרעד.

הם אולצנו לרדת בגרם מדרגות תלול, עדיין קשורים גב אל גב ובסכנה מפני החלקה ושבירת צוואר בכל רגע.
בתחתית הייתה דלת כבידה.
גרייבק פתח אותה בנקישה בשרביטו, ואז הכריח אותנו להיכנס לחדר לח ומעופש ועזב אותם בחשיכה מוחלטת.

"אנחנו צריכים תוכנית, - אנחנו צריכים להיפטר מהחבלים האלו-" התחלתי לאמר אבל נקטעתי בידי קול מוכר

"הארי?" הגיעה לחישה דרך החשיכה. "זה אתם?"

קול של תנועה נשמע קרוב לידם, ואז ראיתי צל מתקרב.

"לונה?"

"כן, זאת אני! הו לא, לא רציתי שתיתפסו!"

לונה, את יכולה לעזור לנו להיפטר מהחבלים האלו?" שאלתי

"הו כן, אני מקווה... יש מסמר ישן שאנחנו משתמשים בו אם אנחנו צריכים לשבור משהו... רק רגע..."

״הנה״ אמרה אנבת ושלפה סכין קטן מכיסה, משתמשת בו בשביל לשחרר את עצמה ואז את כולנו ״הם שחכו לבדוק בכיסים״

. מהקומה למעלה הם שמעו את קולה של בלטריקס.
"אני אשאל שוב! איפה השגת את החרב? איפה?"

את קולו של פרסי לא שמענו