השרביט והחרב

אין לי רעיון לשם לפרק

שמענו קולות קרב מחוץ למרתף ופרסי התגלה בפתח הדלת, גופו חבול והוא נשען בעייפות על הקיר

״צריכים חילוץ?״

—————

נקודת מבט אנבת

לפני שהספקנו להגיב להופעתו הפתאומית של פרסי,
אישוני עיניו של פטיגרו התרחבו באימה. ועיניו החליקו מפניו של הארי למקום אחר. אצבעותיו הכסופות נעו בכוח ובפתאומיות אל גרונו שלו.

"לא" בלי לעצור לחשוב, הארי ניסה למשוך חזרה את היד, אבל זה לא עצר אותה.

הוא נחנק אל מול עיניהם.

רון שיחרר גם הוא את זנב תולע, ויחד הוא והארי ניסו למשוך את אצבעות המתכת המועכות מסביב גרונו של זנב תולע, אבל זה היה חסר תועלת. פטיגרו הכחיל.

"רלאשיו!" אמר רון, מצביע עם השרביט על היד הכסופה, אבל דבר לא קרה; פטיגרו נפל על ברכיו, עיניו של פטיגרו התגלגלו בפניו הסגולים; הוא התעוות בפעם האחרונה ונדם.

״מה קרה לו? ״ שאל פרסי, בקולו נשמע תשישות

אני לא יודעת מה היא עשתה לו אבל הבטחתי בליבי לנקום

״ הכלי הכסוף שוולדמורט נתן למשרת הפחדן ביותר שלו פנה נגד בעליו״ אמר הארי בפנים חתומות

עזבנו את גופו של זנב תולע על הריצפה מאחורינו, ורצנו במעלה המדרגות אל המעבר המוצל שהוביל אל חדר האורחים.
התגנבנו בזהירות עד שהגענו לדלת חדר האורחים, שהיתה פתוחה במקצת.

היה לנו שדה ראיה ברור של בלטריקס צועקת על משפחת מאלפוי ועוד כמה אוכלי מוות

״השארתי אותה מעולפת על הרצפה ובאתי אליכם״ לחש לנו פרסי

״איפה הם!!״ צרחה בלטריקס ״תמצא אותם תכף ומיד״

״אני חושבת שכדאי שנצא, יש לנו את חרב גריפינדור. גנבתי אותה כשברחתי״ אמר פרסי

״רעיון טוב״ אמר רון והתקדם לכיוון היציאה אבל בדרך הוא מעד והפיל אחריו שורה של פסלים שכל אחת עושה יותר רעש מהשניה

שמעתי את פרסי מסנן קללות ביוונית עתיקה לידי, ואני לא יכולתי שלא לחייך.
המחזה הזה של הפסלים הנופלים ושל רון שהשתטח לגמרי על הרצפה היה מצחיק

״רון!״ סיננה הרמיוני בכעס ״תסתכל לאן שאתה הולך, אם לא גילו אותנו עד עכשיו , עכשיו בטוח שכן״

״הנה הם!״ צרחה בלטריקס מאחורינו ״תפסו אותם! חיים או מתים, חוץ מפוטר , תשאירו אותו חי!״