נקודת מבט מתאו:
"מה פאקינג חשבת לעצמך?"
הסתכלתי על החייל המפוחד שיושב בכיסא מולי במרתף , מפחד ורועד. וטוב שכך , הוא חושב שהוא יכול לגעת באחותי הקטנה ולהתחמק מזה?
אז הוא פאקינג טועה.
"סליחה קאפו , לא חשבתי שזה יצא ככה"
חתיכת אידיוט.
"ג'ון.... אתה אף פעם לא חושב."
הסתכלתי על המבחר סכינים שמונחים לי על השולחן ובחרתי בסכין הכי חדה שראיתי
"בבקשה קאפו , תן לי עוד הזדמנות-"
לפני שהוא הספיק לסיים את המשפט העברתי את הסכין על היד שלו כך שעורו נחתך, הוא צעק מכאבים והתנער ,
מנסה להשתחרר מהכיסא
"לא למדת כלום? כמה זה מאכזב....
אין אצלי. עוד הזדמנות."
אמרתי, שאני עושה לו עוד חתך ביד השניה "אהה!" הוא צורח שוב , ילד קטן.
"נראה שאחרי הכל אתה אתה פחדן מדי בשביל להיות חייל שלי."
ג'ון נושך את שפתיו מכאבים , ובדיוק שאני בא לתת לו עוד חתך גדול אני מקבל שיחה ואני רואה שהוא מלוקה ,
"מתאו"
"לוקה , זה דחוף?"
"אני בניו - יורק."
"אתה מה?"
"יש לנו כמה עיניינים בספרד ובגלל זה הייתי צריך להגיע לניו - יורק, עסקים אתה יודע."
"מתי אתה בא?"
"בדיוק בדרך לרכב שלי"
"אני שולח לך מיקום ,
תבוא אליי לפני שאתה נוסע לאחוזה שלך."
ניתקתי את השיחה ,
החלטתי להשאיר את הסיפוק לרצוח את ג'ון לאחר כך , עכשיו יש לי עניין יותר חשוב.
לוקה הוא חבר ילדות שלי. הוא הקאפו של ספרד לכן הוא לא היה איתנו בניו - יורק.
זה למה גם הופתעתי שהוא נחת בניו - יורק ,
אני והוא הרבה זמן לא ניפגשנו כי היו לו ולי עסקים ולא היה לנו זמן בקושי לדבר , היינו מדברים מידי פעם בשיחות.
אבל רק לכמה דקות.
"מצטער ג'ון , נצטרך לדחות את הכיף הזה לאחר כך.
יש לי עניין לעשות , תוכל לחכות נכון?"
אמרתי בציניות,
כתגובה הוא נשך את שפתיו ושוב ניסה להתנער מהכיסא , יצאתי מהמועדון ולקחתי את המפתחות לרכב שלי.
YOU ARE READING
My Sweet girl {1}
Romanceקוראים לי אנדראה רומנו, החיים? נוראים. אמא נרקומנית , אבא שעזב את הבית שהייתי עוד ילדה , הדבר היחיד שלא היה כזה כושל בחיים שלי היה אחים שלי ואחותי. היחידים שהכי תמכו בי , היו שם בשבילי , בזכותם אני עדיין מחייכת כל יום. "האנשים היחידים שבאמת מכירים...
