נקודת מבט מתאו:
"הכל בסדר גמור. היה לה קצת משבר , את יודעת. עם כל מה שקורה." אני מחייך קלות ומלטף את שערה של אנדראה , כניחום.
הידיים של אנדראה נסגרו לאגרופים אבל היא אילצה את עצמה לחייך חיוך קורן ,
"כן , רק משבר קטן." הרופאה לרגע היססה אבל לבסוף חייכה ויצאה מהחדר,
ושוב השאירה אותנו לבד. החדר שרר בדממה , אך הדממה נעלמה במהירות כשהטלפון של אנדראה צלצל. "הלו?" לא שמעתי את מי שעל הקו איתה.אבל יכלו לשמוע שזאת בת.
"בסדר אני מחכה לך" אז אני רואה שהחברה שלה אמורה להגיע. הבלונדה?
היא ניתקה את הטלפון ונאנחה , היא הסתובבה בחזרה לקול והפנתה את הגב שלה אליי , למה קול כל כך חשוב לה? הוא רק הבוס שלה.השקט חזר לחדר. שנינו לא דיברנו. הבחנתי בסיגריה שלי שעדיין מחכה לי בשולחן. אבל לבסוף החלטתי לא לעשן אותה , כנראה היא פחות אוהבת ריח של עישון.
אני פותח את הטלפון שלי לראות מיילים ,
דברים שקשורים לעסקים. ואני מקבל הודעה מלוקה .לוקה: איפה לוקאס?
אני: אתה שואל אותי?לוקה: הוא היה איתך לא?
מה קורה כאן?אני: לא. הוא לא איתי. משהו קרה ללוקאס?
לוקה: כן. אני חושב שכן.
אני: כמה דקות אני מגיע. תחכה לי במועדון.פאק. הילד הזה שוב הסתבך בצרות?
ואיפה נצ'ו בכל הסיפור הזה?
פאקינג ילדים בגן.אני לוקח את הסיגריה שעל השולחן וזורק אותה לפח , אין לי מה לשאיר אותה פה.
כשאני מתקדם אל הדלת , אנדראה מנצלת את ההזדמנות ומסתובבת אליי , פניה אדישות. וזה נראה כאילו היא פחות עצבנית עכשיו."איפה אישתו?" אני מרים גבה ,
"את שואלת אותי?" אני יודע איפה אישתו. אבל אני משחק איתה ,זה כיף.
"כן. אתה יודע איפה היא , נכון?" היא לא באמת שאלה. היא אמרה.
אבל אני לא אספר לה כלום , היא סתם ילדה קטנה שלא יודעת כלום."אל תדאגי , היא במקום בטוח." אני מחייך אל אנדראה ואז יוצא מהחדר , משאיר אותה עצבנית.
אבל כרגע אין לי זמן אליה , אני צריך לחפש את אחי המזדיין שאלוהים יודע איפה הוא הסתבך ,
לא חסר לנו אויבים.אני מתקדם במהירות במסדרון לעבר היציאה , כשאני פוגש במבט של נערה , בגיל של אנדראה. עוברת לידי עם מבט המום. אני מזהה את הבלונדה הזאת , חברה של פיקולו.
אותה חברה שהייתה איתה במועדון הזה בזמן שאנדראה החמודה גנבה ממני את הארנק.
YOU ARE READING
My Sweet girl {1}
Romansקוראים לי אנדראה רומנו, החיים? נוראים. אמא נרקומנית , אבא שעזב את הבית שהייתי עוד ילדה , הדבר היחיד שלא היה כזה כושל בחיים שלי היה אחים שלי ואחותי. היחידים שהכי תמכו בי , היו שם בשבילי , בזכותם אני עדיין מחייכת כל יום. "האנשים היחידים שבאמת מכירים...