נקודת מבט מתאו:
אנחנו נכנסים למועדון , כל המבטים של האנשים מסתובבים אלינו. מיה נראת קצת מפוחדת , היא עומדת קצת מאחורי כהגנה. אבל אותי אף מהם לא מפחיד, כבר ניתקלתי המון פעמים בחיים שלי בפריקים האלה , ותאמינו לי , שאין ממה לפחד.
הם סתם אנשים שלובשים חליפות , שותים וודקה , וחושבים שהם נראים מפחידים. הטריק שלהם זה להתסכל עליך במבט שגורם לך לרוץ מהמקום ולא לחזור , אבל עליי זה לא עובד.
אנחנו מתקדמים ואני סורק את המועדון , הוא שונה , הוא נראה קצת מוזנח. רוב האנשים שם קשורים למאפיה , מקום מושלם בשביל למצוא אויבים. האקדח שלי בכיס , מוכן לצאת בכל רגע .
"למה הם כאלה מפחידים" מיה לוחשת לאוזני , היא בוחנת אותם אחד אחד. "הם רק חושבים שהם מפחידים ,תני להם." מיה מוציאה צחקוק קטן , מה שגורם להם לנעוץ בה מבטים יותר.
אני מתקדם ואני מתחיל להתסכל באנשים אחד אחד , אולי אני אצליח לזהות מישהו שקשור למאפיה הרוסית. הרוסים המזדיינים האלה , הם יודעים לקחת את הדברים היקרים של האויבים שלהם , זה השיטה שלהם.
אני לא מופתע , זה מה שלימדו את כל הילדים המאפיה מגיל צעיר. לצערי.
היו שם כמה פרצופים שהכרתי , אבל הם לא יעזרו לי בכלום. בסופו של דבר אני מבחין במישהו , מישהו מאוד מוכר.
הוא מסתכל עליי ומבטנו נצלבים , עיניו נפערות. הוא מכיר אותי בדיוק כמו שאני מכיר אותו , ואני חושב שאני גם יודע למי הוא שייך , סרגיי.
עייני מתכווצות , הוא יודע משהו ,אני בטוח בזה. הוא נראה כאילו הוא יודע משהו , והוא בטח גם יודע למה אני פה . אני מתחיל להתקדם אליו , מיה עדיין לא מבינה מה קורה לי . אבל היא ממשיכה להתקדם איתי....
אני מתקרב יותר ויותר , מה שגורם לאותו בחור להתרחק יותר ויותר...אני אתפוס אותך מזדיין אחד. הוא לוקח כמה צעדים אחורה שאני לבסוף קרוב אליו מספיק.
"איפה. אח . שלי." מיה מתחילה להבין את הסיטואציה , היא מהססת לרגע. היא רוצה להגיד משהו , אבל היא שותקת. "אני-אני לא יודע על מה אתה מדבר-"
"אוו אני בטוח שאתה יודע." הוא לא מפסיק לגמגם , הוא מנסה להגיד משהו , אבל מהסס. הוא עומד בשקט , אני מחכה לתשובה שלו.
הוא עדיין עומד בשקט ,
"מה עשיתם לאח שלי חתיכת מניאקים" מבטו עובר למיה , מה שנותן לי הזדמנות לקרב את היד שלי לאקדח שבכיס של החליפה שלי ,עם הוא לא עומד לדבר...אני יגרום לו.
לפני שאני מספיק להוציא את האקדח-
הוא דופק ריצה לקצה של המועדון , אני מנסה לראות לאן הוא רץ , הוא מתקרב לחדר -
או למשרד , מיה מוכנה לרוץ אחריו אבל אני עוצר אותה , אני לוקח את אקדחי ,ומכוון אותו לרגל שלו , אני מחכה כמה שניות ואז-
בום.
YOU ARE READING
My Sweet girl {1}
Romanceקוראים לי אנדראה רומנו, החיים? נוראים. אמא נרקומנית , אבא שעזב את הבית שהייתי עוד ילדה , הדבר היחיד שלא היה כזה כושל בחיים שלי היה אחים שלי ואחותי. היחידים שהכי תמכו בי , היו שם בשבילי , בזכותם אני עדיין מחייכת כל יום. "האנשים היחידים שבאמת מכירים...
