נקודת מבט אנדראה:
"דקה. שאני יבין רגע , הוא בא למקום עבודה שלך , נכנס למשרד של הבוס שלך , איים עליו ים אקדח ביד. ואת איכשהו הצלחת להוציא אותו מזה?" הנהנתי לליזי שיושבת לידי באוטובוס , הסברתי לה הכל. כמו שהיא ביקשה.
איך ראיתי את מתאו שוב , ואיך כמעט מתתי שוב.
"אמרו לך כבר שאת ילדה מטומטמת?" ליזי אומרת כשהיא נאנחת ונשענת אחורה ,
"לא רק שהוא על סף להרוג אותך.
הוא גם עכשיו יודע איפה את עובדת." שתקתי לרגע , לא ידעתי מה להגיד....
היא צודקת.
אני באמת ילדה מטומטמת לגבי זה נכון.
אבל הייתי חייבת להוציא את קול מכל הבעיות האלה . אני לא רוצה לדמיין מה זה להתעסק עם איש ששייך למאפיה. בעצם, אני לא צריכה לדמיין , זה כבר קרה לי.
"עם הוא לא הרג אותי אתמול , אני מנחשת שהוא כבר לא יעשה את זה." שנינו שתקנו ולא היה יותר מה להגיד , האוטובוס המשיך ועצר
בתחנה של ליזי
"אני חייבת לרוץ הביתה , נדבר אחר כך אוקיי?
ופליז אל תיכנסי לעוד בעיות." הנהנתי עם חיוך קטן , והיא נתנה לי נשיקה קטנה על הלחי וירדה מהאוטובוס , נשאר רק חמש תחנות עד לתחנה שלי, פתחתי את הטלפון וגללתי בהודעות....
בכלל לא פתחתי את הטלפון היום מרוב העומס בלימודים....
שקלתי לרגע להתקשר לקול , לבדוק עם הוא בסדר. הססתי לרגע , אבל לבסוף החלטתי להתקשר אליו.
חייגתי למספר שלו וקירבתי את הטלפון לאוזן שלי....
"מצטערים. המספר לא יכול
לקבל את שיחתכם כרגע."
כלום. הוא לא ענה. התחלתי לדאוג קצת ,
כדי לי לחייג אליו שוב?
אבל לבסוף הכנסתי את הטלפון שלי בחזרה לכיס המכנס , אני בטוחה שהוא פשוט סתם עמוס מעבודה. וגם , יש לי היום בערב משמרת.
עם היה קורה לו משהו , היו מודיעים לי.
---------------------------------
נכנסתי הביתה , הסתכלתי מסביב ,
יופי. היא לא בבית. שום ריח של עישון.
ושום ריח של וודקה , או בירה , או ווסקי , או כל דבר אחר גרוע. היה ריח נעים , ריח כיף.
ריח של בושם וניל. זה ריח שאני אוהבת להריח כשאני חוזרת הביתה.
הנחתי את התיק על הרצפה וניגשתי במהירות למקרר , גבעתי מרעב. בדקתי מה יש לאכול , אין הרבה....תאמת שבזמן האחרון בגלל המצב הכלכלי שלנו החלטנו קצת להפחית באוכל.
שמתי לב שנשאר קצת מלפפון עגבניה וגבינת פטה. מעולה ,זה יספיק לי להכין סלט. בנוסף לזה לקחתי שתיי ביצים כדי להכין לי חביתה ,
ערבבתי את הביצים ושפכץי למחבת , בנתיים שהחביתה מתבשלת התחלתי לחתוך את הירקות , ובנוסף את הגבינת פטה.
ערבבתי את כל הירקות , הוספתי מלח ופלפל והאוכל היה מוכן.
הנחתי לי את האוכל על צלחת , לקחתי את התיק של הבית ספר שהנחתי על הרצפה הלכתי לחדרי לעשות שיעורי בית.
YOU ARE READING
My Sweet girl {1}
Romanceקוראים לי אנדראה רומנו, החיים? נוראים. אמא נרקומנית , אבא שעזב את הבית שהייתי עוד ילדה , הדבר היחיד שלא היה כזה כושל בחיים שלי היה אחים שלי ואחותי. היחידים שהכי תמכו בי , היו שם בשבילי , בזכותם אני עדיין מחייכת כל יום. "האנשים היחידים שבאמת מכירים...
