נקודת מבט אנדראה:
"למה שהוא יבוא לבית חולים?"
"אני לא יודעת.."
אני וליזי יושבות בבר , בדיוק סיפרתי לה על מה שקרה עם מתאו , היא טענה שאתמול בבית חולים לא סיפרתי לה מספיק , והיא רצתה להיפגש שוב היום. אנחנו ישבנו בבר נחמד , אמא של ליזי תמיד הולכת לכאן אז ליזי הציעה שנלך .
זה מועדון נחמד , הרוב כאן רוסים. אבל זה לא מפריע , אנחנו שותות צוחקות , ומדברות.
אני פתאום שמה לב כמה זה היה חסר לי...כל כך הייצי עסוקה בעבר , באמא שלי. בכל מה שקרה , שאני בכלל לא שמתי לב כמה אני וליזי פחות מבלות. אבל אני שמחה שסוף סוף יצא לנו.
"אז הבוס החדש לא מוכן לעלות לך משכורת?"
אחרי כמה שקט שאכלנו , ליזי משחקת עם השתייה בקש שלה , תמיד לא נעים לה לשאול אותי דברים שקשורים לכסף , כי תמיד היו לי בעיות כלכליות .
"לא...ניסיתי להסביר לו את הסיטואציה שלי , אבל הוא לא היה מוכן להקשיב."
"עם את רוצה , אני יכולה להלוות לך כמה כסף-"
"לא." ישר עניתי. ליזי נאנחה ולקחה שלוק מהשתייה שלה , זה לא הפעם הראשונה שליזי מציעה להלוות לי כסף , אבל אני לא מוכנה.
אני אף פעם לא מוכנה לקחת ממנה כסף , ולא מאף אחד. זה גורם לי להרגיש ילדה מסכנה וזולה. ילדה שצריכה שחברה שלה תתן לה כסף כדי שהיא תאכל לאכול משהו לארוחת צהריים.
בל וקרלו עובדים בעבודות זמניות , הם באמת מתאמצים. אני וניקולס עובדים בבר. אבל אנשים עשירים הם אנשים קמצנים. והם לא מוכנים לעלות את המשכורת , וזה למה אני צריכה שקול 'יחזור לחיים'.
"תודה ליזי. באמת תודה. אבל אני לא מוכנה לקחת ממך כסף." תיקנתי את עצמי , ראיתי על המבט של ליזי שהיא היססה להגיד לי משהו , אבל לבסוף היא שתקה. היא לקחה ביס מהמאפה שהזמינה , והיה שקט.
-----------------------------------------
ישבנו בדממה אני חושבת שיותר מעשר דקות. היה מביך לדבר אחרי השיחה שהייתה לנו מקודם , אז פשוט אכלנו שתינו ושתקנו.
עד שמישהו , מישהו מאוד מוכר. נכנס למועדון , הולי פאקינג שיט.
לוקאס דה וינצ'י. ברור , ברור שדווקא היום שהלך כזה טוב , אני יהיה חייבת לפגוש מישהו ממשפחת דה וינצ'י. הרי מתאו והאחים שלו לא יעזבו אותי בחיים בשקט נכון?
אני דופקת את ראשי בשולחן , ומוציאה קול עצבני קטן מפי. "מה יש לך?" ליזי מתחילה לצחוק אבל אני ישר חוסמת את פיה עם ידי כדי שצומת הלב של האנשים לא תתעסק בנו.
ובמיוחד שלוקאס לא יזהה אותנו. אני לא בטוחה עם הוא בכלל מכיר אותי , אבל כנראה שמתאו סיפר לו , בכל זאת..ניסיתי לגנוב ממנו את הארנק.
זה ממש לא הזמן להיזכר בזה.
אני יושבת קופאת במקום , מפחדת שלוקאס יביט בנו רק לשניה . כל משפחת דה וינצ'י מפחידים ככה? כשהם נכנסים למועדון , ישר יודעים שהם לא הבני אדם שכדאי להתעסק איתם.
YOU ARE READING
My Sweet girl {1}
Romanceקוראים לי אנדראה רומנו, החיים? נוראים. אמא נרקומנית , אבא שעזב את הבית שהייתי עוד ילדה , הדבר היחיד שלא היה כזה כושל בחיים שלי היה אחים שלי ואחותי. היחידים שהכי תמכו בי , היו שם בשבילי , בזכותם אני עדיין מחייכת כל יום. "האנשים היחידים שבאמת מכירים...
