ממליצה לשמוע את השיר ביחד עם הפרק ;)
תהנו🤍
נקודת מבט מתאו:
אני מחכה לאנדראה מחוץ לבית ספר שלה , אני מעשן סיגריה ומנסה להעביר את הזמן. הם תמיד מסיימים כל כך מאוחר?
אני עובר על כמה מסמכים ברכב , ואני מקבל שיחה ממייק.
"מתי אתה בערך תבוא?"
"אני מתעכב , מחכה לילדה מחוץ לבית ספר.
אני מביא אותה איתי."
"השתגעת? אסור לערב אנשים בעסקים של מאפיה!! במיוחד לא ילדה תיכוניסטית שכנראה בחיים לא ראתה דם."
"אל תדאג. עם היא לא פחדה להתחצף אליי , אין סיבה שהיא תפחד ממשהו אחר. זו החלטה שלי. והיא באה איתנו. היא הייתה שם מתי שלוקאס נחטף , אני לא מחכה עוד דקה."
מייק נאנח ולוקח לו כמה רגעים לדבר שוב.
"בסדר , אנחנו מחכים."
"מי זה אנחנו?"
"אני נצ'ו מיה-"
"אתה דפוק?!"
"מה מיה עושה שם?"
"קאפו...היא רצתה לבוא גם. אתה יודע שאי אפשר להתווכח עם מיה."
"זה לא מעניין אותי. תודיע לה שאני עכשיו שולח מישהו להחזיר אותה , היא לא הולכת להיות חלק בזה-"
"רגע רגע רגע!!"
אני נאנח כשאני שומע צעקות מקרבות מהקו אצל מייק , אני כבר יודע מי זאת.
"אני רק רוצה להבין משהו קטן. אתה מערב ילדה בעניינים האלה אבל אותי אתה לא מוכן לערב?!
את אחותך?! תתבייש לך!!"
אני מרחיק את הטלפון טיפונת מהאוזן שלי , מסכן מייק.
"אמרתי. זה. לא. מעניין אותי. את עכשיו הולכת-"
"לא! אני אחכה פה. ואני לא אזוז גם אם אצטרך להעיף לחייל כמה בוקסים!!"
אני נאנח. לאחר כמה שקט על הקו שמיה מחכה לתגובה שלי , היא צוחקת .
"תודה תאו , אין עליך. מחכים לך כאן , בייייי"
לפני שאני יכול להגיד משהו , היא מנתקת את השיחה. אלוהים , תעזור לי עם הילדה הזאת.
אני לוקח שאיפה מהסיגריה ונאנח , נותן לרוח להביא לי קצת אוויר.
לאחר כמה דקות , אני שומע את שער הבית ספר נפתח , אני מביט לעברו , ויוצאת משם אנדראה , אני בוחן אותה לרגע. היא עם פזור , השיער השחור שלה גולש עד מעל כתפיה , היא עדיין לא הבחינה בי. אני ממשיך להסתכל עליה קצת , ואני קולט שהיא לובשת חצאית...חצאית קצרה מאוד. ממתי מסכימים להיכנס ככה לבית ספר?
הרגליים שלה חשופות , הם ארוכות. וחלקות. ו-פאק. מה עובר עליי?
אני מסיט את מחשבותיי מראשי , אני רואה שהיא עדיין לא שמה לב לרכב שלי , אז אני מחליט לחכות קצת. אני מחפשת אותי עם עינייה , אחרי כמה חיפושים היא מבינה שאני לא פה. החיוך שנפשט לה על הפרצוץ גורם לי לגחך.
YOU ARE READING
My Sweet girl {1}
Storie d'amoreקוראים לי אנדראה רומנו, החיים? נוראים. אמא נרקומנית , אבא שעזב את הבית שהייתי עוד ילדה , הדבר היחיד שלא היה כזה כושל בחיים שלי היה אחים שלי ואחותי. היחידים שהכי תמכו בי , היו שם בשבילי , בזכותם אני עדיין מחייכת כל יום. "האנשים היחידים שבאמת מכירים...
