My Sweet girl {1}

פרק 4 ☆

נקודת מבט מתאו:

נכנסתי למרתף למראה קול יושב בכיסא מולי , מכוסה בסימנים בידיים. אפשר כבר לנחש שהוא לא שמח כל כך לבוא לכאן , אבל גם לדברים משלמים חובות.

״אתה יודע למה אתה כאן?״ קול קפץ מכיסאו מבהלה , לא ציפה לראות אותי. ״תשחרר אותי״ הוא ניסה להשתחרר מהקשירה , ציקצקתי בלשוני ״חבל קול. עם תמשיך להתנהג ככה המצב לא הולך להשתפר.״ הוא לא היה מרוכז בי , הוא הסתכל על הסכינים שהיו מונחים על השולחן שלידי , בדיוק מה שאני צריך.

״בבקשה , זה בגלל החובות? אני אמרתי לחיילים שלך שאני יחזיר לך שבוע הבא-״ הוא התחננן ,
״אני לא אוהב שמשקרים לי. ובמיוחד אני לא אוהב שלא ממלאים את החובות שלהם בזמן.״ קול התנשף וניסה להתנער שוב מהקשירה , ואז נתתי לו בוקס . הוא כנראה עדיין לא הבין את האמירות שלי.

הפרצוף שלו היה מכוסה בדם , ואני בטוח שהאף שלו נשבר.
״אני מתחננן. יש לי אישה שמחכה לי בבית , אני יחזיר לך שבוע הבא!״ צעק , עיניו נפתחו כשהוא ראה את הסכין שלקחתי מהשולחן , הסכין היה חד . מבריק. זוהר. ארוך.
בדיוק כמו שאני אוהב.

״אין שבוע הבא.״ לקחתי את הסכין וקירבתי אותה לפנים שלו באיום , כתגובה הוא ניסה להרחיק את הראש שלו מהסכין , כשישר עשיתי לו חתך בפנים , הוא צעק "פאק!"

כל הפנים שלו היו דם , גם מהבוקס וגם מהחתך.
"נו אז מתי תחזיר לי את הכסף , שבוע הבא , חודש הבא , אולי שנה הבאה?" התגרתי בו כשאני עדייו מקרב את הסכין אליו

"בבקשה אני מבטיח שאני יחזיר לך , אני חייבת ללכת! אישתי תתדאג לי!" הייתי מוכן כבר לדקור את הסכין בבטנו , אבל אז. חשבתי על משהו.
"יש לך עד מחר להביא לי את הכסף." חיוך של תקווה ניצב לו על הפנים , "אבל אני מכפיל לך את הסכום" ותוך רגע החיוך ירד.

"איך אני ישיג סכום כזה עד מחר-"
"אני לא יודע וגם לא אכפת לי. מחר בלילה אני יבוא למקום עבודה שלך , אני מצפה לראות את הכסף שלי , אחרת...." לקחתי מהשולחן את הרובה שהיה וקירבתי לו לבטן .

צווארו נמתך והוא הנהן בהבנה.
קראתי לרוג'ר והוא החזיר אותו , כמה רחמים.

--------------------------------

נכנסתי לבית , בדקתי את השעה , 05:35 כבר בוקר. עליתי לבדוק שמיה חזרה הביתה והיא בחדר שלה , היא ישנה על המיטה ונרדמה עם האיפור והשמלה . גיחכתי , הילדה הזאת מצחיקה. ירדתי ללכת להכין לי קפה , אני לא הולך לישון היום כבר.

הפעלתי את המכונה ולקחתי כוס ,
"מה אתהעושה ער בשעה כזאת אדוני?" הסתובבתי כשראיתי את סוניה עומדת מולי , עם אותו חיוך כובש כרגיל.
"לא ישנתי" היא הסתכלה עליי בתסכול והתקדמה אליי , סוניה מכירה אותי את אחים שלי ואת מיה יותר מכולם. אחרי שאמא שלי מתה , היא הייתה שומרת עלינו. מטפלת בנו , מאכילה אותנו. בלעדיה אני מנחש שלא היינו מגיעים לכאן.