נקודת מבט מתאו:
אני נוסע ברכב ביחד עם מיה ונצ'ו. לאחר שנצ'ו עינה קצת את החייל , והשאיר אותו במרתף הוא הצטרף אלינו. אנחנו נוסעים בעיר , חושבים אולי נמצא את לוקאס.
אני לא אתפלא עם נמצא את הילד ישן שיכור על ספסל. אבל לצערי זה לא יקרה. כי ראיתי בעייני את שני הרוסיים האלה לוקחים את אח שלי.
ואני נשבע שהם ישלמו על זה בכל פאקינג מחיר.
שלחתי למייק את הקובץ של מצלמות האבטחה מאותו בר , ביקשתי ממנו שעם הוא יראה משהו חשוד. שיבדוק איתי ישר . אני מחליט לבסוף לעשות פרסה עם הרכב ולחזור לבית. מיה חושבת שאני מפגר אבל אני לא. היא נרדמת , ואני רואה שהיא מנסה להשאיר עיניים פקוחות.
כשאני עושה פרסה , מיה ישר קופצת ממקומה
"מה? מתאו לאן אתה נוסע!"
"הביתה."
"מה הביתה?! ומה עם לוקאס!"
אני מתעלם ממנה וממשיך לנסוע.
"מתאו!"
--------------------------------------
23:30
אני יושב במשרד. לא עצמתי את העיניים שלי לרגע , לא עד שאמצא את לוקאס. מיה כמובן נרדמה בסלון על הספה. ביקשתי מנצ'ו שיש לידה ויפקח עליה , אני מכיר את מיה.
היא עוד תוכל להתגנב מהשומרים וללכת ברחוב לבד בחושך לחפש את לוקאס בתקווה שתמצא אותו ככה. אני נאנח , אני מתיישב בכיסא הזה כבר חצי יום. ואני לא מצליח למצוא שום רמז מזוין מאיפה לוקאס נמצא. אני מחליט לחכות לדבר עם סרגיי.
אני לא רוצה שהוא ידע שאני דואג ללוקאס , אחרת אני בטוח שהוא יעשה את זה יותר קשה. גם לי וגם לו.
דיברתי עם מייק כמה שיחות , ניסיתי לדעת ים הוא הצליח למצוא משהו. אבל שום דבר.
אני ממשיך להסתכל לבד במצלמות האבטחה , עדיין שום דבר. אני יצרתי קשר עם כמה מהאנשים שאני מכיר , הם לא יודעים כלום.
אני כבר יודע מי שני החיילים המזוינים שלקחו את אח שלי , רק נשאר לי לאתר אותם.
אני נכנס לתעודת זהות של שניהם ,
סרגיי היה יכול להחביא בכל מקום את לוקאס. אולי אפילו לקחת את לוקאס איתו לרוסיה. אבל הוא לא יעשה את זה , כי הוא יודע שאני יסבול עוד יותר כשאני ידע שלוקאס קרוב אליי
אני פשוט לא פאקינג מוצא אותו.
אני ממשיך לגלול בתעודת זהות של החיילים ,
ולדימר מורוזוב
מארק מורוזוב
מצאתי. אז הם אחים? זה היה לי ברור.
אני מצליח כמעט לאתר את המיקום שלהם -
עד שאני מקבל שיחה ממייק.
"קאפו אתה צריך לבוא , אני חושב שמצאתי משהו. יותר נכון משהיא..."
"על מה אתה פאקינג מדבר?"
"אני צריך שתבוא לכאן. אתה צריך לראות את זה בעצמך ."
אני נאנח.
"אני בא."
YOU ARE READING
My Sweet girl {1}
Romanceקוראים לי אנדראה רומנו, החיים? נוראים. אמא נרקומנית , אבא שעזב את הבית שהייתי עוד ילדה , הדבר היחיד שלא היה כזה כושל בחיים שלי היה אחים שלי ואחותי. היחידים שהכי תמכו בי , היו שם בשבילי , בזכותם אני עדיין מחייכת כל יום. "האנשים היחידים שבאמת מכירים...
