נקודת מבט אנדראה:
אני שונאת אותו. כל כך שונאת אותו.
אני נשבעת שעם יכולתי הייתי חונקת אותו באותו שניה. הוא כבר יצא מהבית חולים , לא היה בפניו אפילו טיפת רחמים. כלום , שום רגשות.
הבן אדם קר. זה פתטי.
כל המשכורת שלי נדפקת בגללו , קול היה היחיד שהסכים לעלות לי את המשכורת. אבל עכשיו שהוא כבר לא נמצא הבוס והאחראי , המשכורת שלי רק תרד ותרד. וזה לא טוב , לא בשבילי , ולא בשביל המשפחה .
והכל בגללו , הוא עושה את זה.
אני מתנשפת , אני יושבת בכורסא ממול קול , הוא עדיין לא התעורר. כשמתאו יצא , ליזי אמרה לי שהיא עוד כמה דקות תגיעה. אני עדיין מחכה לה , אבל המחשבות שלי כרגע עסוקות רק בשיחה הקטנה שהייתה לי ולמתאו מקודם.
פיקולו. מה זה אמור להגיד? הוא קרא לי ככה מקודם. אני בטוחה כמעט במאה אחוז שזאת הייתה קללה או הקטנה. מילת עוקץ שרצה להגיד לי , אני מזיזה את ראשי לצד ומסתכלת על הפח שלידי , הוא זרק לשם את הסיגריה.
אני חושבת שזה פעם ראשונה שהוא באמת הקשיב והתחשב קצת בי.
אני לא אוהבת ריח של עישון , קרלו מעשן. אבל הוא לא מעשן לידי , הוא ידע תמיד איך הריח של העשן הזכיר לי את אבא. הוא תמיד היה מעשן , הסיגריות תמיד הפחידו אותי.
הוא תמיד הפחיד אותי......
חמש שנים לפני:
אני נכנסת הביתה עם ניקולס , בדיוק סיימנו בית ספר. שמענו צעקות מהחדר של אבא ואמא. הם רבים , כמו תמיד. קרלו לא בבית , וגם לא בל. קרלו בעבודה ובל מסיימת בית ספר מאוחר היום...
אני מורידה את התיק שלי לריצפה , וניקולס.ישר נכנס למטבח להביא לו משהו לאכול. הסתום הזה שכח להביא כריך לבית ספר , הבאתי לי חתיכה קטנה מהכריך שלי אבל הייתי כל כך רעבה שהתקמצנתי להביא לו עוד חתיכה.
כמעט אין כלום במקרר , אבא אמר שהמשכורת שלו ושל אמא קצת נמוכה אז בשישי הם יכלו לקנות רק שתיי גבינות , כמה ביצים , לחם , ועוגה שתהיה לנו . לכן ניקולס מוציא פרוסת לחם וגבינה לבנה , אני מתבוננת בו מורח את הגבינה לבנה ולוקח ביס ענקי , תוך חמש שניות הוא מסיים את הכריך.
הקולות בחדר של אמא ואבא נפסקו , אבא יוצא מהחדר בעצבים , הוא כולו אדום. אני יכולה לראות אדים יוצאים ממנו , הוא לוקח את הסיגריה ויוצא לבחוץ.
אני בשקט נכנסת לחדר שלהם לראות מה קורה עם אמא , היא יושבת על המיטה , בטלפון שלה. כאילו היא ואבא לא רבו הרגע.
היא גוללת במשהו בטלפון , מתעלמת מקיומי.
"למה רבתם?" אני שואלת בשקט.
"לא עניינך , לכי תעשי שיעורי בית." אמא אף פעם לא אהבה אותי , תמיד ידעתי את זה. היא הייתה עושה כל דבר בשביל להרוס לי. נגיד ביום הולדת עשר , אבא הצליח לאסוף כסף כדי לקנות לי שמלה. היא הייתה מהממת , היא התאימה למבנה גוף שלי , היא הייתה בצבע ורוד...
כזאת יפה.
YOU ARE READING
My Sweet girl {1}
Romanceקוראים לי אנדראה רומנו, החיים? נוראים. אמא נרקומנית , אבא שעזב את הבית שהייתי עוד ילדה , הדבר היחיד שלא היה כזה כושל בחיים שלי היה אחים שלי ואחותי. היחידים שהכי תמכו בי , היו שם בשבילי , בזכותם אני עדיין מחייכת כל יום. "האנשים היחידים שבאמת מכירים...
