ממליצה לשמוע את השיר ביחד עם הפרק ;)
נקודת מבט אנדראה:
"אנדראה"
אני מרגישה יד על הכתף שלי ,
"אנדראה קומי!" אני מסרבת לפקוח את העיניים.
אני כל כך עייפה ,
"אנחנו נאחר לבית ספר" אני פוקחת את עיניי ורואה את ניקולס , שחכתי בכלל שנרדמתי אתמול לידו במיטה. "אני קמה , אני קמה." אני מרגישה נורא. ונראלי שאני חולה , עם הפיגמה הקצרה שהייתי אתמול בקור זה לא מפתיע.
אני קמה באיטיות מהמיטה , הרגליים שלי כואבות , אני נאנחת ומשפשפת את עיניי מנסה להעיר את עצמי. "איך נרדמת כאן?" ניקולס שואל כשהוא מסדר את המיטה שלו , הוא כבר לבוש בבגדים של הבית ספר , הוא כנראה התעורר לפני כמה זמן.
"סתם , לא הצלחתי להירדם." הוא הינהן ורצתי במהירות לשירותים , אני חייבת להתארגן. ומהר. אסור לי לאחר לבית ספר , אחרת יקחו אותי לשיחה עם המנהלת. שוב.
כששקט בבית אני מבינה שאמא שלי עדיין ישנה , ושכנראה בל וקרלו יצאו. בל סוג של בלימודים כרגע לתואר , היא רוצה להיות רופאה. היא החליטה שזה המטרה שלה בחיים , ומאז היא נורא משקיעה בזה. אני גאה בה. לפחות היא לא כמו אמא. נרקומנית שמזניחה את עצמה כל החיים.
סיימתי לצחצח שיניים ולשתוף את הפנים , הצאתי לי חצאית וחולצה. שמתי לב שהחצאית קצרה . אבל כל שאר החצאיות היו בכביסה , אז הבנתי שאין לי ברירה.
לבשתי את הבגדים , ורצתי מהר לשירותים כדי לסדר את השיער , הוא נראה נורא.
"אנדראה את מוכנה? אנחנו צריכים לצאת"
"דקה!" אני שונאת שניקולס מלחיץ אותי על הבוקר. הוא בן אדם מהיר. הוא יכול להיות מוכן תוך עשר דקות , והוא גם בן.
אני מסדרת את השיער שלי מהר לקוקו גבוה , אבל הוא לא מסתדר. אני מנסה שוב , והוא עדיין לא מסתדר. אני מבינה שכבר אין לי זמן ואני מחליטה להשאיר את השיער שלי פזור.
אנחנו יוצאים מהבית והולכים לכיוון תחנת האוטובוס. ניקולס אמר שהאוטובוס בא עוד חמש דקות אז הלכנו יחסית לאט.
"מה קרה? למה לא הצלחת להירדם אתמול?" ניקולס מכיר אותי. כשהייתי קטנה בעבר תמיד היו לי סיוטים. פלאשבקים מפעם. לפעמים היו פלאשבקים טובים , ולפעמים...קצת פחות טובים.
אני בטוחה שהוא דואג שחזרו לי שוב הסיוטים.
"כלום , פשוט היה לי מפחיד לישון לבד ולא רציתי להעיר אותך אז נשכבתי לידך." הוא מהנהן ומחליט לא לדבר יותר על הנושא הזה כי הוא יודע כמה זה מפריע לי.
אנחנו עולים על האוטובוס , במזל. היו המון מקומות ישיבה ריקים , אז התיישבנו בשתי כיסאות. ישבתי ליד החלון , אז יכולתי להסתכל על הנוף קצת.
ליזי : אני הגעתי לכיתה. איפה את?
אני : בדרך , אני וניקולס קצת התעכבנו.
ליזי : אני יהרוג אותך עם את מאחרת. אוהבת.
YOU ARE READING
My Sweet girl {1}
Romanceקוראים לי אנדראה רומנו, החיים? נוראים. אמא נרקומנית , אבא שעזב את הבית שהייתי עוד ילדה , הדבר היחיד שלא היה כזה כושל בחיים שלי היה אחים שלי ואחותי. היחידים שהכי תמכו בי , היו שם בשבילי , בזכותם אני עדיין מחייכת כל יום. "האנשים היחידים שבאמת מכירים...
