My Sweet girl {1}

פרק 9 ☆

נקודת מבט אנדראה:

אני מתקדמת לבית חולים מולי , הברזתי מהמשמרת לאחר ששמעתי על זה שקול בבית חולים. אני לא רוצה לדמיין מה מתאו המפלצת עשה לו , אני אפילו קצת מפחדת.

אני נכנסת לבית חולים וניגשת לאישה שיושבת בשולחן הקבלה ,
"שלום , מי המטופל שאת רוצה לבקר?" העיניים שלה קצת סגורות , ויש לה מסטיק בפה. הקול שלה מעצבן אותי , היא לועסת כמו בהמה.

"היי , אני באתי לבקר את קול רובי." היא מקלידה משהו במחשב שלה , כנראה מחפשת עם הוא מטופל כאן או לא. "מצטערת ילדה , מקבלים רק משפחה." אין מצב שאני הולכת. אני חייבת ללכת לראות אותו , "אני הבת שלו." אני משקרת.
היא בוחנת אותי לרגע , מכף רגל עד ראש. הייתי עושה אותו דבר כמוה , אני לא דומה לו בשיט.
"הם אימצו אותי כשהייתי קטנה" ישר אמרתי , היא היססה לרגע , לא האמינה לי.

אבל לבסוף ויתרה "הוא בחדר 16 קומה שניה." הודתי לה והתקדמתי למעלית , כשהמעלית נפתחה נכנסו איתי עוד שני אנשים . לחצתי על קומה 2 , השקט היה מביך. המעלית כזאת איטית...לבסוף המעלית נפתחה בקומה 2 ויצאתי , הסתכלתי על המספרים של החדר 'חדר 15' הייתי קרובה כבר. התקדמתי עוד עד שהגעתי לחדר 16. לקחתי נשימה עמוקה , עצרתי את עצמי לרגע. שקלתי להסתובב וללכת.

אבל לבסוף פתחתי את הדלת , קול שוכב במיטה .
אני כמעט לא יכולה לספור מרוב כל הדברים שחיברו לו לגוף , הוא ישן נראלי... עיניו עצומות . אבל הוא נושם , זה כבר טוב.
אני בוחנת את גופו , כולו בחבלות . פרצופו כמעט עקום , יש לו גבס מסביב ליד . אומייגד. הוא מפלצת. איך אפשר לעשות דבר כזה לבן אדם. זה אנושי בכלל?!

אני מתחילה להיכנס לפניקה , זה מלחיץ אותי. קול נראה נורא. אישתו בכלל יודעת על זה? אני מתיישבת על הכורסא שנמצאת ליד המיטה , כשבדיוק נכנסת רופאה , היא מבחינה בי ועוצרת לרגע "את..קרובת משפחה?" אני מהנהנת והיא מחייכת , אני מחייכת לה בחזרה.

היא מסתכלת על הדף שהיא מחזיקה ביד ,
"תוכלי להגיד לי מה קרה לו?" אני שואלת את הרופאה עם פרצוף מהוסס , אני מנחשת שהם בדקו אותו כבר. "בטח," היא מתקרבת אליי
"תראי , אני לא יודעת איך זה קרה לו ומי עשה לו את זה , אבל יש לו המון חבלות בגוף , ירד לו המון דם . מזל שמישהו מצא אותו באמצע הכביש והביא אותו לכאן. אחרת אני בספק עם הוא היה שורד. הגב שלו שבור , וגם האף. זה לא קרה סתם. שמים לב שמישהו עשה לו את זה. יקח כמה זמן כדי שהוא יחזור לעצמו." אני מהנהנת ונאנחת.

זה באשמתי.
לא הייתי צריכה להתערב אתמול במשרד.
הייתי צריכה לתת לו לעשות עסקים ולהיות בשקט.
אני מסתכלת עליו שוב פעם , אני לא רוצה לדמיין כמה הוא סבל שם. כמה זמן בכלל התעללו בו שם....
"יש אולי מישהו שהוא סיפר לך עליו , אולי נוכל לאתר ולהבין מי עשה לו את זה." אני מהססת לרגע "אני לא יודעת..אני רק זוכרת שהוא סיפר לי שהוא חייב כמה חובות לאיזה מישהו , הוא לא סיפר לי מי זה..." שקר.