נקודת מבט אנדראה:
בחזרה להווה:
״אני לא יכולה לא לבוא מחר. יש לי מבחן , אבל עדיף שלא תבוא. כשאנשים יראו את הסימן הזה הם יתחילו לחשוב דברים..״ הוא נאנח , אנחנו שומעים צעקות מהסלון , את הצעקות של קרלו.
״איך את מעזה להביא בחור כזה לבית כשניקולס ואנדראה כאן!״ קרלו עצבני , ממש עצבני.
״אוי תרגע , הוא לא עשה להם כלום-״
״פשוט תהיי בשקט!״ הוא נאנח ומתנשף , מנסה להרגיע את עצמו.
״בבקשה..לכי לחדר״ אמא שלי נאנחת וקמה מהרצפה של הסלון , מתקדמת לחדר שלה וסוגרת את הדלת , כאילו לא קרה כלום. כאילו לא זקן שהיא הביאה לבית תקף את הילדים שלה.
אני מחליטה לעלות את ניקולס לחדר שלו , מרוב כל הלחץ כבר שחכתי שהיו לי שיעורי בית.
פאק , גם המבחן וגם שיעורי בית? אני לא יעמוד בזה. אחרי שהייתי בטוחה שניקולס מרגיש יותר טוב השכבתי אותו במיטה שלו , הוא כבר נרדם.
ומרחתי לו משחה על הצוואר , לאחר מכן נכנסתי לחדר שלי . הוצאתי מחברת מדעים והתחלתי לפתור את השאלות. המשכתי לעשות את השאלות , אבל אז נזכרתי.
ואוו , אני וליזי כבר הרבה זמן לא דיברנו , עם כל מה שקורה בזמן האחרון שחכתי לעקוב אחריה ולדבר איתה. שיט , אני פשוט חברה גרועה.
ישר הוצאתי את הטלפון שלי בתקווה שהיא לא נרדמה עדיין , השעה נורא מאוחרת.
"הלו?"
הקול של ליזי היה נמוך , שונה. היא בוכה?
"ליז ,אני כל כך מצטערת שלא חשבתי להתקשר אלייך. המון דברים בזמן האחרון....
את בסדר?" יכולתי לזהות לפי הקול שלה שהיא לא בסדר.
"הכל בסדר אנדראה , אני פשוט..סתם היה לי ריב עם ההורים שלי אני בסדר."
ליזי מאז ומתמיד לא הייתה כל כך מסתדרת עם ההורים שלה , ואני חייבת להודות...ההורים שלי קצת מפחידים.
"את רוצה לדבר?"
אני וליזי תמיד מדברות כשמשהו קורה לה או לי. אבל היא הייתה עייפה מדי..
"תכננתי בדיוק ללכת לישון , מחר בבית ספר מבטיחה לך שאני אספר הכל."
נזכרתי שמחר בצהריים תכננתי ללכת לבקר את קול. עברו כבר יומיים מאז התאונה..הרופאה עדיין לא עדכנה אותי על אישתו.
YOU ARE READING
My Sweet girl {1}
Romanceקוראים לי אנדראה רומנו, החיים? נוראים. אמא נרקומנית , אבא שעזב את הבית שהייתי עוד ילדה , הדבר היחיד שלא היה כזה כושל בחיים שלי היה אחים שלי ואחותי. היחידים שהכי תמכו בי , היו שם בשבילי , בזכותם אני עדיין מחייכת כל יום. "האנשים היחידים שבאמת מכירים...
