לב סדוק {1}

פרולוג

קים
21.09.2018

אני עולה במדרגות לעליית הגג, משתדלת בכל כוחי לא לקרוס בדרך, זה צריך לקרות. הכל יהיה קל יותר אחרי זה. יהיה לי טוב יותר.

רציתי לצרוח.
להתחרפן.
להקיא.
למות.
כל מה שיסלק את ההרגשה הנוראה שמקננת בגופי ומסרבת לעזוב.

אני עושה את זה, בלב שלם.
בידיעה שלא נשאר לי עוד מה להפסיד.
אני לא רוצה להרגיש ככה יותר, אני לא רוצה לחיות.

אני כלכך פאקינג מיואשת. אבל אין למה לחשוב יותר, נשמתי נשימה עמוקה. אעשה את זה, והכל יגמר.

זה יהיה כאילו לא חייתי מעולם.

עוד כמה חודשים, אפילו המחשבה עליי תעבור מהעולם.

אם אשאר בחיים, אצטרך לקבל את המשמעות של מה שקרה היום, לא הייתי מסוגלת לקבל, לא יכולתי לעכל את זה.

כל נשימה שרפה אותי מבפנים, כל רגע בו אני מתקיימת הוא רגע מבוזבז.

הגעתי לעליית הגג, בוחנת אותה בעיניי. התקדמתי לעבר החומה שהקיפה אותה ונעמדתי מעליה, עוצמת את עיניי ומכינה את עצמי למה שעומד לקרות.

תמיד תהיתי מה מגיע אחרי המוות, איך ארגיש אחרי שגופי ינחת על הריצפה, ואעזוב את חיי. יכולתי רק לקוות שאמצא שם את השלווה שלי, בעולם נטול כאב לב.

רבים ודאי היו מחשיבים את המעשה שלי כאנוכי, אך העולם איבד אותי בכל מקרה. נותרתי רק עוד נפש תועה שמחפשת אחר מקומה בעולם, שכלל אינה רוצה להמשיך להתקיים בו.

שחררתי נשימה שהחזקתי וחייכתי חיוך רחב.
זהו. זה קורה.
הכנתי את גופי לקפיצה, וקפצתי.

תוך רגע כבר הבנתי שמשהו לא הלך כשורה, הוחזקתי צמודה לגוף קשיח, כשזרועותיו של האדם כרוכות סביבי בחוזקה ומונעות ממני כל תנועה.

מונעות ממני את הסוף.

הכאב בחזהי מתגבר מרגע לרגע כשתחושת אכזבה מרה מציפה את גופי.
אני חיה.

הסתובבתי לאחור בבהלה, כשאני מנסה לזהות את אותו האדם, שהגיע לכאן בדרך פלא, שניה לפני הפאקינג סוף.

נער הבוגר ממני בכמה שנים טובות, שיערו חום כהה, עיניו כחולות ויפות, הוא נראה כמו דוגמן. חשבתי לעצמי, אף שלא יכולתי להרגיש דבר מלבד טינה כלפי האיש.

"רדי למטה" פקד בקור והנדתי בראשי לשלילה,
"למה הצלת אותי?" שאלתי בסערת רגשות והוא שתק, מביט בפניי באותו מבט קר שלא תאם את המעשה שעשה לפני רגעים בודדים.

"רדי" חזר, מעט כעס נשמע כעת בקולו הצרוד ואני הבנתי שלא נותר לי דבר לעשות מלבד להסכים.

ניערתי את מגע ידיו מגופי וירדתי מהחומה באחת, מרגישה גרוע יותר מכפי שהרגשתי כשעליתי לכאן במטרה לסיים את חיי.

לפני דקות אחדות עוד יכולתי להרגיש את הסוף, אך אבדה תקוותי. הוא. מי שהוא לא פאקינג יהיה, מאלץ אותי כעת להתמודד עם עצמי.
לחיות.

ובסוף, כל מה שלמדת זה איך להיות חזקה לבד.