לב סדוק {1}

פרק 13

ג'יימס-

"מה הבעיה שלך איתה?" שאל בבלבול כשחסמתי עוד אגרוף שניסה להנחית על בטני.
"אין לי בעיה איתה" אמרתי באדישות והרמתי את רגלי לבעוט בברכו, ערערתי את שיווי משקלו, כמעט מפיל אותו.

אנדרו הניד בראשו, אבל שתק. יש לו מזל.

"היא עוברת לאחוזה היום." הודיע וכיווצתי את גבותיי, "כלכך מהר?"

הוא שתק, פאקינג שתק, מה שהוכיח שיש לה פאקינג השפעה עליו.

סיימנו את האימון ונסענו לבניין, כפי שאנחנו עושים בכל יום.

במאפיה, העבודה לעולם לא נגמרת. תמיד תצוץ בעיה חדשה, חזית חדשה, המלחמה לא פוסקת.
וכקאפו, לא הייתה לי שניה של מנוחה.

השעשוע גאה בתוכי כששיחת הטלפון המדוברת מהצרפתים אכן הגיעה.
פטתי מצידם לחשוב שהברית תחודש, ויותר מכך, שאסכים להתחתן עם הבת של הקאפו.

הם תלויים בנו, אנחנו לא זקוקים להם.

"מנצ'יני" אמר הצרפתי בכבוד מצידו השני של הקו.

"ברדו" החזרתי בנוקשות.

"לא החזרת את התשובה לגבי הצעת החתונה עם הבת שלי" נקב במובן מאליו.

"לא יקרה ברדו, לא אתחתן איתה." הקרירות נטפה מקולי כשסירבתי ללא התעמקות בהצעתו.

"הברית הזו יכולה להועיל לשני הצדדים."

גיחכתי ללא הומור, "אתם קטנים בניו יורק ברדו, לא תוכלו להועיל למאפיה."

"ההחלטה שלך סופית מנצ'יני?" שאל בקול נמוך, כמעט מאיים.

"ההחלטה שלי תמיד סופית."

דקות אחרי שהשיחה התנתקה ניסיתי להבין את כוונותיו של הצרפתי, הוא לא ציפה שאסכים להצעת החתונה.

יכול להיות שניסה את מזלו, אך הייתה לי ההרגשה שזה היה יותר מזה, וההרגשה שלי לא טועה.

♡♡♡♡

הילדה שאנדרו הכניס לאחוזה עברה לכאן, כנראה מסדרת את הדברים שלה בחדר.

שלא פאקינג תתרגל.

בלי לחשוב יותר מדי, כבר דפקתי על דלת החדר שתישן בו בשבועות הקרובים, אם לא תפוטר קודם לכן.

כלל לא אהבתי את העובדה שהילדה המטומטמת הזו תישן בבית שלי, אבל היא תסבול הרבה יותר ממני, אני פאקינג אדאג לזה.

הדלת נפתחה לרווחה כעבור שניות בודדות, חושפת את הבחורה המופתעת שהביטה בי כעת בעיניים פעורות.

היא צעדה כמה צעדים אחורה וראיתי בכך סימן להיכנס, נעלתי את הדלת אחרי. לא אפגע בה, אך לא רציתי שאחי ישמע את השיחה הזו.

הבעת פניה האדישה הפתיעה אותי בכל פעם מחדש, ממש כאילו נולדה למאפיה.

"את יכולה לשבת" אמרתי בחוסר עניין והחוויתי בידי על המיטה. "אין צורך" חייכה בציניות ונשארה במקומה.