קים
פקחתי את עיניי לצליל השעון המעורר, משפשפת אותן בעייפות של בוקר.
מיהרתי לכבות את השעון ונאנחתי בתשישות מוחלטת. מקלחת.
קמתי מהמיטה, צועדת היישר לחדר המקלחת. נעלתי את הדלת ופשטתי את בגדיי, בוחנת את גופי כמו האובססיבית שהייתי.
הסימנים הכחולים והסגולים על רגליי לא החלימו כראוי, משום שמעולם לא קיבלו זמן להחלים. הסימן הבולט על צלעותיי החל לדהות מעט, אך עדיין כאב נורא.
התקלחתי ולבשתי את בגדיי, מקפידה לכסות כמעט כל סנטימטר חשוף של עורי, ולא ללבוש אפילו את המחשוף הכי קטן.
למרות שניסיתי להכחיש זאת, דעתו הייתה חשובה לי, בייחוד כשזו הדעה שלו. לא רציתי להוכיח לו שהוא צודק, שאני באמת פאקינג זונה.
ויותר מכך, לא רציתי לחשוף את עצמי בפני גבר שאני כלכך לא סומכת עליו. נחרטו בי צלקות עמוקות מספיק כדי ללמוד לא לעשות זאת, לא לטעות כך איתו.
סירקתי את שיערי והטמעתי בו את הקרמים, מעצבת אותו בתנועות כיווץ.
איפרתי מעט את פניי הנקיות, מכסה את העיגולים השחורים שהופיעו מתחת לעיניי, בשל המחסור בשעות שינה.
שמתי עליי את השרשרת הקבועה ובחנתי את פניי במראה. הרגשתי די... יפה. ולמרות הכל, לא הנחתי לעצמי להנות מההרגשה הזאת. היא שקרית. זמנית.
יצאתי אל המסדרון, מבינה שאני מאחרת בכמה דקות. התקדמתי, כרגיל, אל הסלון. הצרתי את עיניי מעט כשנעמדתי מול ג'יימס מנצ'יני, שאחיו הקטן כלל לא נראה בסביבה.
"את מוכנה." אמר בהיסח הדעת כשהקליד משהו בטלפון שלו, כיווצתי את גבותיי בבלבול, "מה?" שאלתי, מקווה שזה לא מה שאני חושבת.
"יוצאים." הבהיר לי והרים את עיניו מהטלפון שלו, סורק את גופי בשניות. שמתי פאקינג לב לכך, וממש לא אהבתי את זה.
"אני לא באה איתך." פערתי את עיניי ופרצופו התקשח מעט, "מה יש לך?" שאל בטון שמעט עצבן אותי.
"למה שתקח אותי? איפה אח שלך?" שאלתי מתוך רצון להתנגד, אף שכבר ראיתי בעיני רוחי איך הסיטואציה הזו מסתיימת.
"אחי יצא מוקדם." אבדה תקוותי, "את באה או שאת מתכוונת לעמוד בסלון המזדיין לנצח?" פניי הבזיקו בכעס.
"אני צריך להזכיר לך למה יגרמו האיחורים שלך?" שאל באכזריות ונשכתי את פנים לחיי, מביטה בו בשנאה, שהכילה את מלוא הייאוש ממנו.
"אני לא יכולה להגיע באוטובוס או משהו?" שאלתי בתסכול, פניי יתומות מכל הבעה, אטומות. "לא".
נאנחתי בכעס והשלמתי עם גורלי, מבינה שבשלב הזה כבר לא היה כל טעם לויכוחים.
וכך נסעתי איתו את מלוא הדרך עד לבניין המשרדים הגדול. הדרך עברה בשתיקה מוחלטת, אף אחד מאיתנו לא הרגיש את הצורך לפצות את פיו, לפחות לא אני.
YOU ARE READING
לב סדוק {1}
Romanceמה יקרה כשתפגוש את האדם שעצר את נסיון ההתאבדות שלה אחרי כלכך הרבה שנים? ______ -קים- לא טרחתי לאסוף את השברים, הלב שלי לא יתאחה. במשך חמש שנים חייתי כמו רוח רפאים, צל של מישהי שהייתה פעם בן אדם. הדיכאון סחף אותי מזמן, ההרגשה שלא אכפת יותר מכלום בזמן...
