קים
"נלסון!" נשמע קולו המוכר במעורפל מצידה השני של הדלת, ומיהרתי להתרומם לתנוחת ישיבה במיטתי.
התחרטתי לאחר רגע, כשחולשה שטפה אותי בגלים, והסחרחורת הכתה בי בעוצמה.
הבחילה וגלי הקור הגיעו באיחור, סוחפים אותי באכזריות.
"נלסון?" קולו שאל שנית והיו דרושים לי כמה רגעים בשביל להתאפס על עצמי.
שתיתי קצת מים שנותרו בבקבוק שחיסלתי אתמול, והתרוממתי על רגליי באיטיות, לאט לאט.
"קים?" קולו נשמע שוב, מעט מודאג, הייתי אומרת.
פתחתי את דלת החדר, מנסה לסדר את יציבתי ולא לחשוף את החולשה שאני מרגישה, בחיים לא בפניו.
הגפיים שלי רעדו כשעמדתי מול אנדרו מנצ'יני, מתאמצת לא להפגין פאקינג סימן לכך.
"למה לא ענית?" שאל וכיווץ את גבותיו כלא מבין.
"ישנתי." התאמצתי לא לרעוד בקולי.
"את באה לאימון היום?" שאל, ומבטו הפך מעט חשדני.
"לא. לא הספקתי להתארגן." עניתי כתירוץ, לא הייתי מסוגלת להתאמן במצב בו אני נמצאת.
"את רוצה שאני אחכה לך?" שיט.
"לא, זה בסדר." התאמצתי לחייך במבוכה.
הרגשתי שאני עומדת ליפול והנחתי יד על משקוף הדלת כדי להתייצב.
"את חיוורת." העיר והתמקד בפניי. זה בסדר, זה לא מעניין אותו, אני לא צריכה לספק הסברים.
"אני קצת לא מרגישה טוב." אמרתי באדישות, מנסה בכל כוחי לא להפגין ואילו סימן זעיר לעובדה שבקושי אכלתי כבר שבוע שלם.
"את יכולה לעבוד ככה?" שאל בפקפוק.
"כן. אני אסתדר."
מבטו שידר אי אמונה מוחלטת, אך הוא לא פצה את פיו בנושא, וטוב שכך.
"אני אחזור לקחת אותך בשמונה." קבע והנהן לכיווני כשפנה, ככול הנראה לכיוון הסלון.
סגרתי את הדלת בזריזות והתיישבתי על המיטה, בחוסר כוחות מוחלט.
מקלחת. מקלחת תעזור לי.
בחרתי מכנס מחויט אפור כהה וחולצה לבנה ארוכה, והתקדמתי אל חדר המקלחת.
פשטתי את בגדיי באיטיות ונכנסתי תחת זרם המים הקרירים, נאנחת כשאני מתאפסת על עצמי במידה מסוימת.
♡♡♡
התקדמתי במסדרון הרחב לעבר הסלון, מתיישבת על הספה בעודי מחכה לאנדרו מנצ'יני.
"את מוכנה?" קולו קידם את פניו כשנכנס לחלל הסלון.
השבתי לשאלתו כשהתרוממתי בזהירות המירבית מהספה, מתקדמת לעברו בצעדים איטיים.
YOU ARE READING
לב סדוק {1}
Romanceמה יקרה כשתפגוש את האדם שעצר את נסיון ההתאבדות שלה אחרי כלכך הרבה שנים? ______ -קים- לא טרחתי לאסוף את השברים, הלב שלי לא יתאחה. במשך חמש שנים חייתי כמו רוח רפאים, צל של מישהי שהייתה פעם בן אדם. הדיכאון סחף אותי מזמן, ההרגשה שלא אכפת יותר מכלום בזמן...
