קים
"שיט". אמרתי בקור והבטתי בפניו של אנדרו מנצ'יני, מנסה לחשב את הסיכויים שלי לצאת חיה ונושמת מהמשמרת הזו, התחצפתי אל ג'יימס פאקינג מנצ'יני, שחיסל חיילים על פחות מזה.
סיכויים נמוכים הייתי אומרת. "סורי". אמרתי במבוכה קלה.
בעצם? אם זה הסוף שלי, אני לא אמות ככה, נבוכה ומפוחדת, אסתכל בעיניים שלו עד הרגע האחרון.
"אתה יודע מה?" פניתי כעת אל הקאפו באומץ,
"אני לא חושבת שאני צריכה להתנצל." אמרתי וזקפתי את סנטרי בהתרסה, לא מעיזה להראות פחד.
"את לא?" הקונסיליירי, אנדרו מנצ'יני, שאל באיום.
"אדון מנצ'יני" אמרתי בכבוד מזויף, "כשמזלזלים בי" פתחתי בקול רם.
"אני לא שותקת. גם אם זה יהרוג אותי." סיימתי בשקט והשלטתי דממה בבר אפילו מבלי להתכוון, כשאני מחכה לראות מה יעלה בגורלי.
"תהרגו אותי?" שאלתי בלא כל פחד את הקאפו,
כשאני מחייכת אל הגבר הקר במתיקות.
"יש לך פאקינג אומץ טיפשה קטנה" נשף אנדרו בשעשוע מזויף.
"זה מה שטוב בי". לחשתי בקריצה כשיושבי הבר החלו לחזור לענייניהם, "זה אומץ או טיפשות?" שאל אנדרו וג'יימס מנצ'יני המשיך לשתוק. מה יש לו? חשבתי,
כנראה בקול רם כי ג'יימס הביט בפניי בזעם ואילו אנדרו בסקרנות.
"אנחנו לא הורגים נשים". הקאפו הנעלה פצה את פיו סוף סוף! "כל הכבוד" אמרתי במתיקות וחייכתי חיוך ציני, הם רוצחים.
"יש לך איזו משאלת מוות?" שאל אנדרו מנצ'יני בשעשוע והתקשחתי מעט. למען האמת כן.
"ואיך קוראים לך חוצפנית קטנה?"
"קים" השבתי, "אבל גם חוצפנית קטנה זה בסדר." קרצתי אליו.
"בובה, בואי לכאן". צעק גבר מאחורי, גורם לי לעצום את עיניי בעצבים. "בן זונה" מלמלתי והשתדלתי להירגע.
"כמה שהייתי שמחה להישאר כאן ולדבר איתך אני צריכה ללכת." אמרתי בציניות.
"הגיע הזמן" הקאפו מלמל ועיניי ירו אליו חצים.
פניתי לאחור, מחפשת בעיניי את הגבר שביקש ממני שירות "אתה רוצה להזמין?" שאלתי בחיוך המלצרית הקבוע שלי.
"תביאי לי בירה" פקד והצורך להפנות אליו אצבע שלישית כמעט ניצח אותי.
התקדמתי לכיוון הבר, מבקשת מניק להביא לי את הבירה שהגבר ביקש.
"מה אמרת להם חתיכת מטומטמת?" שאל בשעשוע, "לקאפו היה מבט של רצח בעיניים, כמעט סיימתי את המשמרת הזו לבד".
"אני מכירה את הקונסיליירי מפעם, בגלל זה הוא הסתכל עליי ככה כל הערב." הסברתי בפשטות.
"עדיין לא ענית לשאלה שלי, מה אמרת לו שגרם לו לדמיין את הרצח שלך?" הביט בי בציפייה.
"אתה יודע, הייתי נחמדה כמו תמיד." אמרתי בתמימות.
YOU ARE READING
לב סדוק {1}
Romanceמה יקרה כשתפגוש את האדם שעצר את נסיון ההתאבדות שלה אחרי כלכך הרבה שנים? ______ -קים- לא טרחתי לאסוף את השברים, הלב שלי לא יתאחה. במשך חמש שנים חייתי כמו רוח רפאים, צל של מישהי שהייתה פעם בן אדם. הדיכאון סחף אותי מזמן, ההרגשה שלא אכפת יותר מכלום בזמן...
