לב סדוק {1}

פרק 5

קים

דפיקה נשמעה, כמעט שולפת אותי משנתי.
לא עניתי, הייתי עייפה מכדי להבין איפה אני ומתי.

דפיקה חזקה נשמעה שנית, גורמת לי לפקוח את עיניי בבהלה. "מה?" נאנחתי בעייפות לעבר הדלת, מתיישבת במיטתי ומותחת את גופי.

חריקת הדלת נשמעה, ומולי הופיע אנדרו מנצ'יני, לבוש בבגדי עבודה, שיערו החום מסודר בקפידה.

"מה השעה?" שאלתי בלי להביט בו, מנסה להתאפס על עצמי, מעולם לא הייתי טיפוס של בוקר.

"6:30 בבוקר" ענה, משועשע לאור העייפות שלי.
"שיט" גנחתי, אני מתחילה לעבוד היום.
"את אוכלת ארוחת בוקר?" שאל בהתעניינות קלה.

"לא ממש" עניתי בניסיון להתחמק.
הרבה אנשים לא אוכלים בבוקר, זה משחק לטובתי.

"את בטוחה? לא אכלת אתמול בערב." שאל בהרמת גבה, גורם לי להידרך במהירות ולעייפות להיעלם כלא הייתה.

אל פאקינג תסתכל מה אני אוכלת!

עד עכשיו גרתי לבד, אף אחד לא יכל לשים לב מה אני אוכלת, ממש לא רציתי שזה ישתנה.

"אכלתי בסוף" עניתי בקרירות, מביטה היישר בעיניו, לא משדרת רמז לשקר שיצא מפי.
"תתארגני ונצא. יש לך שעה" אמר לבסוף ועזב את חדרי.

קמתי ממיטתי, סוגרת את הדלת אחריו ופותחת את ארוני.
שלפתי ממנו ג'ינס כחול עם סיומת רחבה וגופיה שחורה ארוכה, מכסה את איזור הבטן.

פתחתי את דלת המקלחת, פושטת את בגדיי ומפעילה את זרם המים, בודקת בעזרת ידי שהספיק להתחמם ונכנסת תחתיו.

נשענתי על הקיר, משפשפת את עיניי בעייפות ומאפשרת למחשבות לזרום בראשי כמו מים.

אתחיל לעבוד היום אצל אנדרו מנצ'יני.
רציצי מעצמי יותר מזה, נכנעתי לו כלכך מהר שזה פתטי.

זו עבודה זמנית.
ברגע שארוויח מספיק כסף אחזור לתכנית המקורית שלי, אלמד תואר שני במשפטים.

כעבור בערך חצי שעה סיימתי לחפוף את שיערי, סוגרת את ברז המים ופותחת את זכוכית המקלחת לרווחה.
יצאתי ממנה באיטיות, אוספת שתי מגבות לבנות מהארון הקטן מתחת לכיור.

קשרתי מגבת סביב גופי ובשניה נעזרתי על מנת לייבש את שיערי הנוטף. כשהצלחתי לייבש את עצמי יצאתי מחדר המקלחת, פונה אל מיטתי ומשחררת את המגבת שעטפה את גופי.

לבשתי את בגדיי במהירות, מורידה את המגבת מראשי ומתיישבת על המיטה.
הרמתי את הטלפון שלי מהשידה ובחנתי את השעה שנכתבה עליו. 7:30.

נותרה לי עוד חצי שעה.
התרוממתי ממיטתי, צועדת בחזרה אל חדר האמבטיה.
תליתי את המגבות על המתלה ולקחתי את מברשת השיער שהונחה על הכיור.