לב סדוק {1}

פרק 17

ג'יימס

מיכלי רצתה שאני אקדיש לה את הפרק, אז בואו נגיד שהקדשתי לה.
----------------------

"אל. פאקינג. תדבר עליה ככה." סינן אחי בזעם.
לא הצלחתי להבין את הצורך שלו לגונן על כבודה של הילדה.

לא שיקרתי בדבריי, היא פאקינג חסרת ערך.

הנחתי את ידיי על שולחנו והיטיתי את גופי מעט, מביט עמוק לתוך עיניו. "אנדרו, אתה אולי אחי, אבל אני הקאפו שלך. תזהר במילים שלך." איימתי בקור.

אנדרו נשף ברוגז, אך לא פצה את פיו שנית.

"המשלוח." הזכרתי כשעזבתי את משרדו, ופניתי למשרדי שלי.

♡♡♡

במשך חמש השעות האחרונות עברתי על מיילים בנוגע לעסקים החוקיים של המאפיה, והחזרתי תשובה לחלקם.

המאפיה מיועדת לפתוח בחודש הבא מועדון חדש, בחלקה הדרום-מערבי של ניו יורק, מה שדרש עבודה משרדית רבה.

20:03, בדקתי את השעה בטלפון שלי. קמתי על רגליי ויצאתי מהמשרד. סיימתי את העבודה מוקדם מהרגיל, בשל העובדה שהייתי צריך להחזיר את קים לאחוזה.

אנדרו יצא מהעבודה לפני שעה וחצי, משום שנשלח בהוראתי לפקח על משלוח סמים שהגיע לנמל.

קים הייתה אמורה לסיים את היום שלה לפני שעה, הופתעתי שהיא אינה דפקה במשרדי עד עכשיו.

למרות השנאה שלה אליי, ולכל מה שקשור בי, היא ניחנה ביכולת לזייף רגשות, ובבטחון עצמי גבוה, כך שאני בספק שהיא הייתה נשארת בעבודה עוד שעה מיותרת, רק בשביל לא ליצור אינטרקציה איתי.

סובבתי את ידית הדלת שלה מבלי לדפוק, הדלת הייתה נעולה.

דפקתי על דלת המשרד, ממתין שתפתח. דפקתי שנית, כשלא ניתנה תשובה. אין תשובה, שוב.

"קים." אמרתי לעבר הדלת הסגורה, שעדיין לא פאקינג נפתחה.

חזרתי למשרד שלי, שולף במהירות מפתח מאסטר מאחת המגירות, וחוזר למשרד שלה.

סובבתי את המפתח ופתחתי את הדלת כשנשמע הקליק של ביטול הנעילה, נכנסתי אל המשרד.

"פאק, לעזאזל." נהמתי בכעס.

גופה היה רפוי לגמרי על הריצפה, פניה לבנות כשלג, האיפור שלה מרוח על לחייה בשני פסים שחורים. התכופפתי לידה והנחתי את ידי על חזהה, נשימתה הייתה מהירה מדי, כמעט נואשת.

זיהיתי תנועה קלה בידה הזרוקה, היא עוד לא מחוסרת הכרה, בנתיים. "את שומעת אותי?" שאלתי והרמתי את קולי מעט, לא זוכה לתגובה ממנה.

הרמתי את גופה החלש בין ידיי, מוציא אותה מבניין המשרדים היישר אל הרכב שלי.

הנחתי אותה במושב האחורי, מכסה אותה בשמיכה שלא ידעתי שהייתה בבאגז'.