קים
"את בטוחה?" שאל כשעמדתי לפתוח את הדלת. שחררתי את הידית וסובבתי את פניי לעברו, מהנהנת בחיוך קטן.
"אבל תזהרי, הפציעה עלולה להחמיר."
"אני יודעת." נאנחתי. לא הייתי טיפשה, ידעתי שאימון במצב הזה עלול להרע את מצבי. אך מאז התחלתי להתאמן בשנית, הפרעת האכילה שלי החלה להגיע למקומות נמוכים אף יותר.
לא הרשתי לעצמי לפספס אימון, או כל הזדמנות להרגיש מעט טוב יותר עם עצמי.
הגברתי מעט את מהירותי ועקפתי את אנדרו בדרך אל המתחם, נכנסת עליו בבטחון מוחלט, תוך שאני משכנעת את עצמי שאין לי כל סיבה להרגיש אחרת.
לא אהבתי לצאת מהבית בטייץ וגופיה. לא הרגשתי בנוח עם הגוף שלי, ובטח שלא עם המבטים עליו.
שמתי את השירים באוזניות והדלקתי את ההליכון, הולכת במשך כמה דקות ולאט לאט מגבירה את הקצב לכדי ריצה.
פניי החלו להתחמם במהרה, מאדימות. נשימתי נעשתה כבדה והתאמצתי כדי לשמור עליה סדירה.
הגברתי את המהירות בחדות, מתחילה להרגיש את הכאב. התייאשתי תוך שניות והנמכתי מעט את המהירות בחזרה לאותו הקצב, שכלל לא היה איטי.
תחושת הבחילה הגיעה לבסוף, דורשת ממני המון כוחות נפשיים כדי להמשיך בריצה. למעשה, אני משערת שלולא הייתי חולה באותה מחלה דפוקה, לעולם לא הייתי דוחקת את עצמי לקצה כך.
הנמכתי מאוד את המהירות בהליכון כשהרגשתי כאילו אני עומדת להתעלף. המשכתי בהליכה בקצב בינוני, כדי ששריריי לא יתפסו.
ירדתי מההליכון, נאבקת בתחושת הבחילה שפקדה אותי. התקדמתי לעבר המזרונים, מתכוונת להתחיל את אימון הבטן.
הסדרתי את הנשימה כשאני ישובה על המזרון, מתחילה להרגיש טוב יותר לאיטי.
חשתי במבטו של מישהו, שסירב להפנות את מבטו כששמתי לב לכך, חייכתי. אהבתי את האומץ שלו. פאק, הוא היה חתיך.
ואני? הייתי בטוחה שנראתי כמו הצרות שלי.
התחלתי באימון הבטן הקצר, שהספיק גם הוא כדי לגרום לשריריי לשרוף. נהנתי לאמץ את השרירים לכדי כשל, גם כשהמשקולת כמעט נפלה על פרצופי בסוף התרגיל.
אחזתי בצלעותיי הכואבות, שעוד לא הספיקו להחלים כראוי. לא אפשרתי לכאב למנוע את האימון הזה, לא יכולתי.
הגעתי למצב שבימי אימון אני אוכלת פחות ממחצית מהקלוריות הדרושות לי, ובימי המנוחה יכולתי גם לא לאכול בכלל.
המחסור בקלוריות השפיע מאוד על האימונים שלי, התחלתי להרגיש מסוחררת כבר בתחילת האימון. ידעתי שאפקטיביות האימון אינה בשיאה.
YOU ARE READING
לב סדוק {1}
Romanceמה יקרה כשתפגוש את האדם שעצר את נסיון ההתאבדות שלה אחרי כלכך הרבה שנים? ______ -קים- לא טרחתי לאסוף את השברים, הלב שלי לא יתאחה. במשך חמש שנים חייתי כמו רוח רפאים, צל של מישהי שהייתה פעם בן אדם. הדיכאון סחף אותי מזמן, ההרגשה שלא אכפת יותר מכלום בזמן...
