לב סדוק {1}

פרק 10

ג'יימס-

הבחור הביט בי באימה כשקירבתי את הסכין אל ידו. חייכתי בשעשוע, איזה חיילים הברטווה מאמנת? נמושות.

קילפתי את עורו בעזרת הסכין החדה, צרחותיו היו כמו מנגינה לאוזניי, נהניתי מכל פאקינג רגע.

הוא מת מפחד, לא היה לי ספק, אבל עדיין שתק.
הוא לא ימשיך לשתוק עוד הרבה זמן.

"מה יש, בלעת את הלשון?" שאלתי בערמומיות, מביט הישר בעיניו ומחייך, חיוך שלא הייתה בו טיפת הומור, רק אכזריות.

הנחתי את הסכין חזרה במקומה על השולחן, לוקח במקומה את המצת ומתקדם לעבר המקום בו ישב בחיוך שטני.

"עצור!" צעק בבהלה כשהאש עמדה לשרוף את רגלו. כלכך מהר? רק התחלתי להנות.

"דבר" פקדתי על הנקבה המפוחדת בדמות חייל שישבה מולי.

במשך עשר דקות שלמות הוא רק ברבר והסביר לי כל מה שהייתי צריך לדעת כדי לצאת לפעולה שמתוכננת מחר.

חיילים כמוהו לא יהיו במאפיה הסיציליאנית.

הוצאתי ממנו כל מה שהייתי צריך, החלטתי, מרים את הסכין מהשולחן ותוקע הישר בגרונו, מביט בעיניו ורואה איך החיים עוזבים את גופו.

שטפתי את ידיי בכיור, שהיה במרתף מסיבות מובנות, ועליתי אל הקומה השנייה, נכנס אל משרדי ומתחיל מאיפה שהפסקתי.

♡♡♡♡
13.12.2022-

"חמש דקות" עדכן אנדרו את חייליו, בעודנו מתמקמים בעמדת התצפית, מכוונים את רובינו אל שני המאבטחים שעמדו בכניסה, בשעה הזאת המקום היה מלא רק בחיילי הברטווה, כך שאין סכנת פגיעה לחפי הפשע.

הפעולה חייבת להיות שקטה ומהירה, לפני שהרוסים יספיקו לגלות שאנחנו לא במסיבת האירוסין, כבר נהיה בדרך חזרה מהפעולה.

הנהנתי אליו, ובתיאום מוחלט, ירינו שנינו על שני חיילי הברטווה.

"עכשיו." פקד אנדרו בקשר, וצפינו בחיילים שלו מטמינים את המטען בתוך השיחים, שהוצבו בדיוק בכניסה למקום.

כפי שתוכנן, החיילים עזבו כעת ברכבים שלהם, ונשארנו בשטח רק אני ואנדרו.

"יש לי אישור קאפו?" שאל והנהנתי, "לך על זה".
תוך שניות אחדות המקום כולו עלה באוויר, לא נשאר זכר לאחד העסקים המרכזיים של הברטווה.

"סיימנו כאן" התקדמנו יחד אל הרכב, מתיישבים בו שנינו.

העדפנו לקחת רכב אחד, כדי לא למשוך את תשומת ליבם של עוברי האורח.

"ניסע לבר?" שאל ונהג בחוסר ריכוז בולט.
הנהנתי בחוסר עניין ונסענו יחד לבר, שהיה אחד העסקים הפחות מרכזיים של המאפיה, נהגנו לבקר בו לעיתים רחוקות מאוד.