לב סדוק {1}

פרק 6

⚠️טריגר- הפרעות אכילה!!⚠️

קים

פקחתי את עיניי באיטיות, משפשפת אותן בעייפות. התעוררתי ללא גורם חיצוני, היום הוא היום החופשי הראשון שלי.

למזלי, הצלחתי לסיים אתמול את המשימה שג'יימס מנצ'יני הטיל עליי, למרות שנאלצתי לבטל את ההפסקה שלי.

הצצתי בשעון הדיגיטלי שהונח על השידה שלי, 5:30. מעולם לא התעוררתי בשעות כאלו מבחירה, שנאתי להתעורר בבוקר מכל ליבי.

אילו יכולתי, הייתי הולכת לישון בידיעה שלא אקום יותר.

אתמול מאוד התיש אותי, לא אהבתי ללכת לישון בשעות מוקדמות שכאלו, אך הייתי כלכך עייפה מהימים האחרונים שפשוט נרדמתי ברגע שנכנסתי למיטתי.

בטני החלה לקרקר באכזריות, כך שיכולתי להישבע שאם מישהו היה עובר עכשיו ליד הדלת הסגורה שלי הוא היה שומע אותה זועקת לאוכל.

עטפתי את בטני בידיי, אוחזת אותה עד שהפסיקה לכאוב והצליל חדל מלהישמע.

בלי להבין מה אני עושה, בלי לחשוב על ההשלכות, בלי להרגיש כלום,
קמתי ממיטתי, ניגשת לארון שלי ופותחת אותו במהירות, שולפת מתוכו חבילת פריכיות ופותחת אותה.

מתחילה פאקינג לאכול.

אכלתי עד שאני חושבת שסיימתי לפחות חמש פריכיות בודדות.

ידיי רעדו בחוזקה כשחזרתי לעצמי.

הדמעות החלו לרדת.

תחושת האשמה הציפה אותי.

התחלתי לנשום בכבדות.

לעזאזל.
פאקינג לעזאזל.

הבטחתי לעצמי שלא אוכל, הפרתי את ההבטחה הזו.

יכולתי עוד.
יכולתי למשוך את זה עוד.
אני יודעת את זה.

למה אכלתי? זה לא פאקינג שווה את מה שאני מרגישה עכשיו.

זה היה אסור לי, ידעתי את זה.

למה אני ממשיכה לאכזב את עצמי?

זה לא היה אמור לקרות.

אתקן את זה, החלטתי לאחר רגע ואספתי כל דבר אוכל שנותר בחדר, מכניסה הכל לתוך שקית זבל שחורה וקושרת אותה בחוזקה.

ללא רגשות אני זורקת אותה הישר לתוך הפח הגדול בחדרי, מאפשרת להם להגיע רק אחרי שהוא נסגר.

הייתי גאה בעצמי, ומאוכזבת בו בזמן.
זה לא תקין, ידעתי את זה, תמיד ידעתי את זה.
אבל זה מעולם לא עצר אותי, המשכתי לעשות את זה.

כבר לא ידעתי מה הרגשתי.

זה לא מספיק, קול בראשי אמר, מנחה את הצעד הבא שתוכננתי לעשות.
הוצאתי טייץ בצבע תכלת מהארון, טופ תואם וחולצת אוברסייז ענקית בצבע לבן.