קים
אחת בלילה, הורה לי השעון בטלפון ומיהרתי לצאת מהחדר. צעדתי צעדים מהירים לאורך המסדרון, לא היה לי זמן לחוש אי נעימות.
"לאן?" אנדרו פנה אליי כשהגעתי אל הסלון והפנתי את מבטי לעברו, משתדלת בכל כוחי להתעלם מנוכחותו של אחיו, אשר גרמה לי כל מבוכה שיכולתי להרגיש. לעזאזל, כבר הייתי צריכה להתרגל אליו.
"אחזור עוד שעה." התעלמתי משאלתו, ממהרת אל דלת הכניסה. המונית אמורה להגיע בעוד שתי דקות, קיוויתי שלא תתעכב.
כל שניה נוספת בה צ'ייס ישאר בבית הזה גרמה לי ייסורי מצפון שלא חשתי מעולם. בטני התהפכה לגמרי מהמחשבה שאצטרך לחזור לבית ההוא, ידעתי שלא אהיה רצויה שם.
נהג המונית צפר לי ומיהרתי להכנס אליה, מוסרת לאיש את הכתובת המדויקת. לא הייתה לי אף פאקינג תוכנית, יכולתי רק לקוות שאצליח להוציא את אחי מהבית, מבלי להתקל באבינו.
המונית נכנסה אל הרחוב המוכר, שקיוויתי שלא אצטרך לחזור אליו אי פעם. הזכרונות הציפו אותי אחד אחרי השני, גורמים לי לרעוד במקומי, כשדופק ליבי מתחיל לעלות. זכרתי כל סטירה שפאקינג קיבלתי ממנו, כל פעם שהוציא עליי את תסכולו.
הייתי הילדה הפאקינג פגומה מבחינת הוריי, לא חסרתי להם אפילו לרגע כשעזבתי.
"קר לך?" שאל הנהג וחייכתי אליו, "לא. זה בסדר."
הוא חנה ליד הבית והבנתי שלא נותר לי דבר לעשות, נדפקתי. שילמתי לנהג המונית ויצאתי מהרכב, "לילה טוב." השתדלתי לא להשמיע קול רם מדי, כדי לא להתריע להוריי על בואי.
המחשבות חזרו למלא את ראשי ברגע שהמונית עזבה את האיזור, ידעתי שצ'ייס נשאר ער, כך הוריתי לו לעשות.
ברגעים אלו, התחננתי לאלוהים שאבי כבר נרדם, שאצליח לחלץ את אחי בשלום. לא דאגתי לעצמי ואילו לא לשניה, אך לא יכולתי אלא לחשוש מהפגישה עם אותו האדם שגידל אותי.
הוצאתי מהתיק שלי את המפתח, שדאגתי מראש להביא. לא הייתי כאן כמעט שנתיים שלמות. הצצתי דרך חור המנעול, לא מזהה אף אחד בסלון, אך זה לא אמר כלום.
עצרתי את נשימתי כשהכנסתי את המפתח אל חור המנעול, פותחת את הנעילה בסיבובים עדינים. הקליק הקטן שנשמע הקפיץ את ליבי. לעזאזל, אני מקווה שהם ישנים.
פתחתי את הדלת בזהירות, הסלון והמטבח היו ריקים. נכנסתי אל הבית, סוגרת את הדלת אך בכוונה לא נועלת אותה. שיחררתי נשימה שהוחזקה בתוכי זמן רב, מנסה להרגיע את עצמי.
ריח הג'וינט, שנהג אבי לעשן, בלט באוויר. איכ.
התקדמתי אל חדרו של אחי הקטן, מפיקה כמה שפחות רעש בצעדיי הקלילים. נעמדתי מול דלתו, מחייכת לעצמי חיוך אומלל. פאק, הוא עומד לכעוס, ובצדק.
YOU ARE READING
לב סדוק {1}
Romanceמה יקרה כשתפגוש את האדם שעצר את נסיון ההתאבדות שלה אחרי כלכך הרבה שנים? ______ -קים- לא טרחתי לאסוף את השברים, הלב שלי לא יתאחה. במשך חמש שנים חייתי כמו רוח רפאים, צל של מישהי שהייתה פעם בן אדם. הדיכאון סחף אותי מזמן, ההרגשה שלא אכפת יותר מכלום בזמן...
