Loving no. 23 (penwiil players 2)

פרק 18

פרק 18-
לדג׳ר-
אני מתהפך במיטה הזרה בערך בפעם החמישים מאז שחזרתי אליה. כל הגוף שלי רוחש באנרגיה חסרת מנוחה ובאדרנלין שמסרב לגווע ממש כאילו אני רגע לפני משחק מכריע. ואולי זה רק המאבק הפנימי שלי לא לקום וללכת לחדר ליד כדי להמשיך את מה שאני ודאלאס התחלנו במרפסת האחורית. נישקתי אותה. זו הייתה היוזמה שלי. אני שמתי את שפתיה על שלי. זה בעבע מתחת לפניי השטח כל השבועות האחרונים... כל פעם שהיא התכופפה והתחת העגול והעסיסי שלה הציף את שדה הראיה שלי, כל פעם שהיא לבשה את חולצות העבודה הגזורות שלה שהציגו לראווה את העור הקרמי של מחשופה, כשאכלנו יחד והיא ליקקה את שפתיה בתאווה, כשהיא צחקה ממשהו שאמרתי, כשהיא הסבירה לי בקול רציני איך לעשות את מה שהיא רצתה, כשהיא שמה מוזיקה נוראית ושרה להנאתה מעמידה פנים שהיא מופיעה להמונים, כשהיא החליפה איתי מבט קצר כדי לוודא שהכל בסדר לפני שהמשכנו בעבודה, כשהיא הסתכלה עליי כאילו אני מישהו. כאילו אני לדג׳ר. לא שחקן ההוקי המניאק עם הפה המלוכלך שמעיק עליה אלא כאילו אני בן אדם עם רגשות, תחושות, רצונות. כבר שכחתי איך זה מרגיש. שכחתי איך זה מרגיש לא להיות לבד. איך זה מרגיש לרצות מישהו בתור חבר. בתור הרבה יותר מרק חבר. רציתי אותה. מוקדם יותר כשהיא רקדה לצלילי שיר איום של ביונסה בשמלה השחורה הסקסית ההיא חשבתי שאני עומד למות. היא הייתה חלום רטוב ולא הצלחתי להסיר ממנה את מבטי המתלהב. מיותר לציין שהזין שלי התעורר בהתלהבות כמו המעריץ הכי גדול שצורח בטירוף מהיציע בתקווה לקבל ממנה פרור של תשומת לב. כשעזרתי לה להחלץ מהשמלה המשגעת כמעט איבדתי כמה חודשים טובים מחיי. היא נראתה כמו פנטזיה מושלמת. יפיפה. נחשקת. אלילה. הלבנים ההם... כל התחרה השחורה המורכבת, כל העור החלק הזה, כל הקימורים המפתים שצרחו שאגע בהם. היא הייתה הדבר הכי סקסי ויפה שראיתי בחיי. מושלמת. ואני נאלצתי לסגת לאחור. זה היה פחדני אבל נכון. הסיכון היה גדול ואני לא ידעתי איך תגיב. לא ידעתי איך אני אגיב לדחיה.
הלילה היא אמרה לי שהיא חברה שלי. המוח שלי אמור לקרוא את זה כסוף הסיפור אבל למדתי מהר שהמוח שלי לא משחק תפקיד כשמדובר בה. אז נישקתי אותה. האם זה היה טוב כמו שצפיתי? לא. זה היה יותר טוב. זה פאקינג הטריף אותי. ה-הורמנים הציפו אותי כשהסכר נפרץ. כל הגוף שלי בער וזיקוקים של עונג וחום היו בכל במקום. היינו מתאומים, כמעט כאילו קראנו זה את זו. כל תנועה הייתה נכונה, כל תזוזה קטנה של שפתיים ולשון ואצבעות. זה היה שונה מכל מה שחוויתי עם מישהי אחרת. אהבתי הכל החל מהדרך שבה היא נגעה בי עד לגניחה הקטנה שנמלטה משפתיה והטעם המתוק והנהדר שלה. ואז התנתקנו וראיתי את זה בעיינים שלה. את מה שאני אמור להגיד עכשיו.
״לדג׳ר...״ שמה היה בקשה רפה על שפתיה שעד רגע נשקו לי.
״זה בסדר. אנחנו חברים.״
מה שרציתי להגיד היה-׳אל תפחדי. גם אני רוצה יותר, רוצה אותך׳.
״אנחנו חברים״ היא הנהנה.
״אם זה מה שאת רוצה זה נשאר כאן. רק כאן. טוב?״
מה שרציתי להגיד היה-׳זין על זה. בואי נתנשק שוב ושוב ושוב. אנחנו לא רק חברים׳.
״תודה, לדג׳ר. אני יודעת שלפעמים אני יכולה להיות קצת הרבה מידי. הערב הזה היה אסון אבל את היית שם בשבילי. אפילו נישקת אותי כדי לגרום לי להרגיש טוב יותר בנוגע לעצמי. שלא נדבר על העזרה עם לינדזי. אתה הכי בעולם, לדג׳ר״.
היא הניחה את ראשה על כתפי ואני שתקתי. מה היה לי כבר לומר? היא לא הבינה שלא נישקתי אותה כי רציתי לגרום לה להרגיש טוב. רציתי לנשק אותה כמו שרציתי את נשימת האויר הבאה שלי. אבל שתקתי ואז חזרנו לחדרי השינה הנפרדים. הגוף שלי היה טעון באנרגיה שלא ידעתי מה לעשות איתה. כל מה שחשבתי עליו היה לדפוק לה על הדלת ואז לנשק אותה שוב. ואז? מיליון דברים אחרים כולם ללא בגדים וכשאני בין הרגליים שלה עם הפה שלי או עם האצבעות שלי או עם הזין. לא משנה איך.
עצמתי את עייני ונסיתי לחשוב על הרגע ההוא שבו אמרה שהיא חברה שלי אחרי שסיפרתי לה את האמת על טרייס. המבט שהיה לי בעיינים, איך שהיא הסתכלה עליי. זה היה הכל. לא יכלתי לאבד את זה. הייסורים שחשתי עם טרייס יהיו פי אלף איתה. כי עם טרייס זו הייתה חברות נטו אבל איתה? היא נכנסה ללב שחשבתי שאבד לי. היא הדליקה בו אור. היא החייתה אותו.
כשהחלטתי לחרבן את החברות שלי עם טרייס כבר הייתי בדרך האבדון אחרי שטרייס שמע אותי ואת אבא מדברים בכניסה לבית ההוקי אחרי שהוא החזיר אותי מאז אירוע נוצץ בבוסטון. אבא נכנס בי כי הפסדתי את המשחק לפני הערב ההוא וזה הדבר היחיד שכולם הזכירו בשיחות שלהם איתנו. הוא כינה אותי בשמות. קילל. השפיל. הרטוריקה הרגילה שבה אני אפס, מושפל, עלוב. טרייס יצא מהצללים כמה דקות לתוך המתקפה המילולית. הוא עבד על הרכב שלו בחניה האחורית ושמע הכל. הוא יצא להגנתי. נכנס באבא שלי ב-200 קמ״ש. באותו הערב השתכרנו יחד וסיפרתי לו כמה דברים. כמה דברים שלא סיפרתי לאיש. אבא לא היה מרוצה ודרש שאזרוק אותו מחיי. אני סירבתי. אבא נתן לי אולטימטום ואיים שיחפש עליו חרא כדי שיעוף מהקבוצה. והוא לא היה צריך לחפש הרבה כי לטרייס היה עבר פלילי בתור קטין והוא גם היה על מלגה. לא היה לו כסף או חיי משפחה מוצלחים. היה לו את ההוקי והחלום להגיע לליגה של הגדולים. וזהו. ואז ההזדמנות עם הבגידה נפלה לחיקי כפרי בשל. התוודיתי. ומה שצפיתי קרה. בפנים נקרעתי לגזרים אבל מבחוץ שמתי על עצמי חיוך שחצני ואמרתי לכולם ללכת להזדיין.
לא הייתי מוכן להקריב את דידי. בשום פנים ואופן. היא ידעה על אבא ואני רציתי להאמין שהיא תשמור על איפוק. שנרחיק את הנושא ממה שיש בנינו כדי שנוכל להתקיים. התפללתי שכך זה ישאר. כי לאבד אותה הייתה אופציה שלא רציתי לשקול. איך אוכל להיות רשע טהור בעיניה? איך אחרי כל מה שקרה בנינו אני אהיה מסוגל?.
פאק. נערתי את ראשי והחלטתי להכנס להתקלח ולשטוף מעליי את הלילה הזה. במקלחת הזין שלי דרש תשומת לב אבל התעלמתי ממנו. לבשתי את הבגדים מהלילה הקודם. הייתי צריך להביא את הדברים שלי מהמלונית. הטיסה שלנו אמורה להיות מוקדם בבוקר של מחר. למזלי היה מקום בטיסה של דידי ואחיה. כך כולנו נוכל לנסוע יחד לשדה.
יצאתי מהחדר וירדתי למטה מופתע לגלות שבני משפחת ג׳נטרי כבר היו ערים למידי. הם ישבו בספה, לבושים בפיג'מות והעבירו מיד ליד את התמונות המיידיות שהצלם שהסתובב בין החוגגים צילם. כאב נולד בחזי למראה המשפחתי המלבב. הם חייכו וצחקו. אבא של דידי חיבק את כתפה ואמא של דידי צבטה את לחיו של ברואר. הם היו קרובים, אינטימיים. לנו אף פעם לא היה את זה. אל-ג׳יי, אני ולין מעולם לא ישבנו יחד וצחקנו סתם ככה. אף פעם לא קיבלתי חיבוק חם מאבא שלי ואף פעם לא שמעתי את אימא שלי צוחקת כמו גברת ג׳נטרי. בחיים לא.
״לדג׳ר חמוד, בוקר טוב״ גברת ג׳נטרי חייכה כשהבחינה בי.
״בוקר טוב. אני רק יוצא רגע להביא את הדברים שלי מהמלונית״.
״מעולה. לך תביא אותם ואני אכין ארוחת בוקר״.
״בסדר״ אמרתי בשקט ומיהרתי לברוח לדלת.
הודיתי לאל שיש לי את הנסיעה הקצרה הזו להתאפס על עצמי ולהעמיד פנים שכל זה עובר לידי. נסעתי למלונית והם היו מאוד נחמדים שהודעתי שאני עוזב. הם לא חייבו אותי על היום הנוסף. לקחתי את הדברים שלי וחזרתי לבית של דידי. היא חיכתה לי בכניסה ונראתה רעננה יותר וחיונית יותר. שערה שהיה תלתלים אדומים יפיפים מסגר את פניה והיא לבשה גינס וטי שירט לבנה עם לבבות אדומים. החיוך על שפתיי היה בלתי נמנע.
״צריך עזרה?״ היא חייכה.
״אני יכול להסתדר. תודה״ גלגלתי עיינים והוצאתי את תיק הספורט שלי שהיה דיי קל.
״יופי כי היה לי ספק בגלל שאתה כזה חלשלוש״ היא חייכה ולחצה על שרירי הזרוע שלי בעדינות.
״תפסיקי לדבר שטויות״ נחרתי בבוז.
היא רק צחקה.
נכנסנו לבית וריח של משהו מתוק הכה באפי. הבטן שלי התעוררה.
״אמא השתגעה עם ארוחת הבוקר. שים את הדברים שלך למעלה ובוא לאכול".
עשיתי כדבריה לא לפני שהחלפתי את הבגדים שלי לגינס וטי שירט. למטה השולחן היה ערוך וארוחת הבוקר הייתה בשיא התנופה. על השולחן היו מאפים, פנקייקים וגם סלט פירות טרי. מזגתי לעצמי קפה והתיישבתי לצידה של דידי. הרגשתי כמו נטע זר במשפחה השמחה והמתקשרת הזו. אבל כשהסתכלתי עליה מהצד לא היה מקום אחר שבו רציתי להיות. אף מקום אחר.