Loving no. 23 (penwiil players 2)

פרק 22

פרק 22-
דידי-
שיר ישן התנגן ברכות ברדיו. האורות של בוסטון חלפו במהירות דרך החלון. אצבעותיי שיחקו בעצבנות בצמיד היפיפה והחדש על מפרק כף ידי. הלב שלי פעם בעוצמה כמו סוס דוהר ללא מעצור. רעד קל חלף שוב ושוב בעמוד השדרה שלי. לא ידעתי מה לעשות עם עצמי. כל מה שידעתי זה שלדג׳ר לויד יושב לצידי ואנחנו נוסעים כדי... אלוהים אפילו המחשבה גרמה לסערה אלימה להסתחרר בבטני. הערב הזה גם ככה היה מלא התרגשות והתרחשויות וזה היה פשוט יותר מידי. לא זכרתי למה החלטתי לבקש ממייקל להיפגש דווקא הערב. אולי פשוט רציתי לגמור עם כל הדבר הזה בבת אחת?. בכל אופן הערב היה מוצלח משציפתי. קיבלתי מחמאות מקיר אל קיר ונדמה שפרופסור ארווין התרשמה. זה נסך בי ביטחון עודף. חשבתי שאני מסוגלת לעשות את זה. נכון שוויתרתי על הבתולים שלי לזר אבל לפחות נאכל משהו במסעדה יקרה ונעשה את במלון נחמד. שהתפאורה תהיה נחמה עבורי. אבל אז רשע טהור הופיע והפך את הקערה על פיה. זה היה לא צפוי אבל ידעתי שאני לא אוכל לסרב לזה. אולי הייתי צריכה לעשות את זה אבל לא רציתי. ללדג׳ר היו פינות אפלות אבל גם חדרים מוארים. למדתי להכיר אותו ומיותר לציין שהוא היה מהמם. המשיכה הייתה שם במאה אחוז מבחינתי. כמובן שכששנאתי אותו היופי שלו היה רק עובדה ולא עשה לי דבר. אבל עכשיו? הרגשתי שאני עומדת להתפוגג לאבק מרוב ציפייה והדבר הסמיך והכבד ש-שרר בנינו כמו ישות בלתי ידועה שכרכה אותנו יחד.
הרכב הנוצץ של לדג׳ר נעצר לפני בניין ממורק. מישהו רץ מתוכו כמעט באופן מידי ופתח לנו את הדלתות. הוא לקח מלדג׳ר את המפתח והלך להחנות את הרכב. גבר אחר בחליפה פתח עבורנו את הדלת.
״ברוך הבא, מר לויד״ הוא חייך חיוך לבן וישר.
״ברוך הנמצא, בולטון״ לדג׳ר הנהן.
בולטון הזמין לנו את המעלית. הלובי היה בהיר, מואר ויוקרתי. פשוט יפיפה. יצירות האומנות על הקירות? זה היה פשוט טירוף של אלגנטיות נוטפת כסף. ברגע שדלתות המעלית נסגרו לדג׳ר אחז בידי. ידו הייתה גדולה וחמה וזרם של מודעות חלף בגופי. אוי אלוהים. המעלית טיפסה עד קומה 38 ואז נפתחה בצליל מוכר. לדג׳ר הוביל אותי לדלת עץ גדולה והוציא כרטיס מהארנק שלו שבעזרתו פתח את הדלת. נכנסנו פנימה.
״היי בית. תדליק אורות במבואה״ קולו היה הדבר היחיד שנשמע בחלל ותוך שניות האור נדלק.
הבית היה ענק. מסוגנן בטוב טעם כאילו אנחנו במלון פריזאי נפלא. הכל היה בגווני עור ויער. כאילו מישהו לקח את רשע טהור והפך אותו לבית. החל מרצפות השיש השחורות והבורקות עד לספות העור הכהות וכל הרהיטים העשויים עץ כבד.
״זה שלך?״
״כן. אני מעדיף להשאר כאן כשאני מגיע לבוסטון״ הוא הנהן בכובד ראש.
כדי לא להיות בבית עם האבא המניאק שלו. בגלל זה.
״את רוצה לשתות משהו?״ הוא שאל.
״לא״ הנדתי בראשי.
הוא הנהן ולקח את ידו ביד והוביל אותי בזהירות המתבקשת אל עבר חדרי השינה. החדר שלו היה בקצה המסדרון.
״היי בית. תדליק אור בחדר השינה המרכזי״.
האורות נדלקו ולעיני נגלה החדר שלו. הוא היה דיי פשוט ומינימליסטי ועל הקיר נתלה אחד הציורים שציירתי עבורו בשבועות האחרונים. ציור של ים רחב ידיים וסירת מפרש קטנטנה. ציירתי אותו מתוך שעמום אבל פתאום תלוי על הקיר הוא היה נראה מלא בחשיבות עצמית. מלא המשמעות.
״זה הציור שלי״ מלמלתי בהלם ונגעתי בזהירות בזכוכית שהגנה עליו.
״לא היה דבר אחר שיכלתי לתלות על הקיר מלבדו״ הוא אמר בשקט והניח ידיים חמים על כתפיי.
״זה שקר״.
״זו האמת. האומנות שלך נגעה בי במקום הכי עמוק שיש״ המילים שלו הרטיטו את ליבי.
הוא טיפס בעדינות עם אצבעותיו אל צווארי וליטף בעדינות את העור הרך. הוא הסיט ממנו את תלתלי ונגע בי כאילו הייתי בובת חרסינה עדינה. נשימתי נעתקה. שפתיו נגעו בצווארי. עייני נעצמו כשהוא נישק אותי בעדינות ואז ידו עטפה את מותני והצמידה אותי לחזית שלו. ידיי נפרשו ונחו על הקיר והמוח שלי התערפל.
״אני הולך להוריד ממך את השמלה הזו. היא עומדת בדרכי וזה מעצבן אותי״ הוא לחש באוזני ואז במשיכה מהירה פתח את הרוכסן שהיה בצד השמלה שלי. הנשימה שלי נתקעה בריאות כשהוא התחיל לקלף ממני את השמלה.
״לדג׳ר״ יבבתי.
״אני לא רוצה לשמוע אף מילה, הבנת?״ הוא משך את השמלה עד שהיא הייתה לרגלי.
הוא הוביל אותי ואני לקחתי צעד אחורה מותירה את שכבת הבד שהגנה עליי יתומה על הרצפה.
הודיתי לאל על ההחלטה ללבוש לבנים סקסים. הם יועדו למישהו אחר אבל עכשיו הבנתי שהם היו שייכים לו כל הזמן הזה.
הוא אחז במותניי וסובב אותי אליו. עייניו עדיין היו עצומות. ההבנה שהוא רואה אותי מכה בי במהירות ואני ממהרת לסוכך על גופי כמיטב יכולתי. איך עשיתי את זה? מה אם הוא יחשוב שאני נראית נורא? מה אם הוא לא ירצה את מה שיש לי להציע? מה אם הוא ישפוט אותי? או יסתכל בסלידה על השומן שעל בטני וירכיי?. זה היה רעיון נוראי.
״לא. אני לא יכולה״ התכוונתי לברוח ולתפוס את השמלה שלי ולהחזיר אותה לגופי מהר ככל האפשר אבל הוא אחז במותניי באחיזת ברזל.
״את תהיי ילדה טובה עכשיו, דאלאס ותורידי את הידיים שמסתירות את הגוף שלך ממני. אני מובן?״ הטון המצווה בקולו ועיניו הכהות שחדרו לנשמתי מגיעים ישר למוח שלי וידיי מיד נוטשות את עמדת המגננה.
עיניו שפעם הייתי בטוחה שלא יכולות להביע אף רגש התלקחו בבת אחת. ראיתי בהן הכל- תשוקה, משיכה, הערצה, רעב. הוא היה רעב אליי. איש מעולם לא הביט בי ככה. כאילו אני אלילה בין אנשים.
״את... פאקינג מושלמת״ הוא תפס את פניי בידיו ושפתיו התנגשו בשפתיי.
הנשיקה הייתה פראית, לא מאולפת, מלאת אש. ידיי היו בשערו, לשוני נלחמה בשלו ואז עטפנו את זה זו. אש התלקחה בתוכי ואיימה לשרוף אותי ואותו גם יחד.
״הו... פאק...״ התנשפתי כשהוא משך את שפתי התחתונה לפי ומצץ חזק.
הוא הביט בי בעינים אפלות מתשוקה ואז ידיו היו על החזה שלי. הם מחצו את הבשר הרך דרך חזיית התחרה הלבנה. אני גנחתי בעונג כשהוא הוציא את השד השמאלי ופיו נצמד לפטמה שלי. הוא הטריף אותי בפיו ובאצבעותיו. הוא מצץ, ליקק, צבט, משך. זה היה עינוי מטריף חושים. כשהוא הוריד ממני את החזיה רגליי כבר רעדו. הוא תפס אותי מהירכיים ואז הרים אותי בקלות והניח אותי על המיטה. שערו היה פרוע, פיו נפוח מנשיקות עוצמתיות ולחיי אדומות. הוא הוריד את החולצה שלו כמעט כאילו כבר לא יכל לסבול את מגעה על עור. לפניי נגלה מחזה מדהים של עור הדוק על שרירים מהממים. פי התייבש. גלי עונג וציפייה בין רגליי ורטיבות דקה שכבר החלה להתגבש. החגורה שלו נפתחה בנקישה והוא הוריד גם את המכנס, הנעליים והגרביים. הוא נותר אך ורק בבוקסר אפור וצמוד שלא הסתיר את הזקפה המסיבית שתחתיו.
׳את עשית את זה, דאלאס! הוא ככה בגללך!׳ הקול בירכתי ראשי צווח בגאווה.
הפעימות בין רגליי גברו. אני עשיתי לו את זה. הוא רוצה אותי. ככה. איך שאני.
״אני הולך להוריד ממך את חתיכת הבד הזו ואז לאכול לך את הכוס. את מבינה?״
פי התייבש בבת אחת. אוי אלוהים.
״כ... כן״.
הוא טיפס על המיטה ואז פתח את רגליי לרווחה. עיניו נצצו. המוח שלי התערפל וציפייה מרוגשת חלפה בי. הוא משך ממני את התחתון בתנועה חסרת סבלנות. עכשיו הייתי עירומה לחלוטין. זה היה מפחיד ומרגש באותה מידה.
הוא לא חיכה הרבה לפני שצלל בין רגליי. מגע לשונו על הכוס שלי היה... אין לי מושג מה זה היה. גבי זינק מהמזרון וכל גופי רטט. הוא אחז בי מוודא שאני לא מסוגלת לברוח לפני שהחל במיומנות מדהימה למצוץ אותי, ללקק, לגעת. אצבעותיו הצטרפו לחגיגה בשלב מסוים אבל אני הייתי כבר בעולם אחר. הצלחתי רק לגנוח בטירוף ולהתחנן אליו שלט יפסיק. בבקשה שלא יעז להפסיק. הוא מצץ לפיו את המקום הרגיש ביותר בגופי ואז החדיר אצבע אחת לתוך חומי הרטוב. לאט לאט ופתאום ראיתי אורות מול עייני. אצבעותיי התחפרו בסדינים. ראשי הסתחרר. גופי התנפץ. הכל היה שונה. אני הייתי שונה.
״לדג׳ר!!! אוי!!! או אלוהים!!!״ צווחתי ולא הייתי מסוגלת לחשוב מחשבה אחת קוהרנטית.
רק הוא. הוא היה בכל אחד מנחשולי העונג שאפפו אותי.
כשהוא התרומם מבין רגליי הצלחתי לנשום בקושי. פיו וסנטרו היו רטובים ממני. הוא ניגב את פיו בגב כפו ידו כמו איש מערות שסיים ארוחה מושחתת אחרי חודשים ארוכים שבם גווע ברעב. הוא טיפס עליי ופיו היה על פי. נישקתי אותו בכל מה שהיה לי. הזקפה העוצמתית שלו נצמד. לבטני ודרשה תשומת לב. ידי נשלחה מאליה. נגעתי בו. זה היה מהמם. הוא היה גדול, עבה וכמעט לא מציאותי. שלפתי אותו מבד הבוקסר והתחלתי לעטוף אותו ולפמפם מעלה ומטה. עיניו נעצמו ונהמה עוצמתית בקעה מחזהו.
״אני חייב להיות בתוכך. עכשיו.״ הוא הרחיק את ידי והוריד את הבוקסר.
עייני מיד נמשכו אל האיבר הזקור והרוטט שנראה מגורה ולח. הוא הושיט את ידו למגירה בשידת הלילה ושם על עצמו הגנה במהירות. הוא היה נראה אחוז טירוף כאילו אם לא נהיה יחד משהו נורא יקרה.
״אנחנו עושים את זה״ לחשתי.
״אנחנו עושים את זה״ הוא אישר.
הוא שוב היה מעליי. הוא נשק לי ארוכות. הזין שלו התחכך בפתח שלי דקות ארוכות. הרגשתי את הרטיבות זולגת על ירכיי. ואז הוא התחיל לחדור פנימה. זה כאב. זה לקח קצת זמן. הרגשתי מלאה וכואבת אבל עשינו את זה יחד. הוא ליטף אותי, נישק אותי, נתן לי את הזמן הדרוש. הוא הסתכל לי בעיינים כשנכנס ויצא ממני. הכאב התמזג בעונג. זה היה כמעט כמו חלום. אצבעותיו ננעצו בעורו. גנחתי פעם מכאב ופעם מעונג. הוא קילל פה ושם. המשכנו עד שהוא הסתכל עליי במבט נואש, חסר אונים.
״אני גומר, אני פאקינג גומר״ הוא נאנק ושחרר את כל מה שהיה בתוכו.
אני חיבקתי אותו חזק לא נותנת לו לצאת ממני. רציתי שהוא יהיה איתי כשהוא מתפרק לרסיסים כה פגיע וכה יפה.
זיעה זלגה משנינו כשהוא יצא מתוכי. ידעתי שאני מדממת. ותחושת צריבה קלה הורגשה בין רגליי. אבל גם הרגשתי נפלא. מסופקת. על הענן השביעי. לדג׳ר התרומם וזרק את אמצעי ההגנה ואז הלך לחדר הרחצה הצמוד וחזר עם מגבת לחה. זה היה מוזר לראות אותו מנקה אותי ומטפל בי. הוא לא נגעל ולא נרתע.
אחרי שהוא סיים הוא נשכב על המיטה ואני צפיתי בו עירום ונפלא. אל בין בני תמותה.
״שבי לי על הפנים״ הוא הורה.
״מ... מה?״
״בואי לכאן ושבי לי על הפנים, דאלאס״ הפקודה הייתה ברורה.
בלעתי את רוקי בכבדות ועשיתי כדבריו. הוא התענג עליי ואני רכבתי על פניו היפות. השתמשתי בו בלי בושה עד שהתפרקתי לרסיסים.
אחר כך הוא חיבק אותי ואפשרנו לעצמנו לנוח מעט. עצמתי את עייני לזמן מה עד שהרגשתי שוב את הצורך המתוק נבנה בין רגליי.
״לדג׳ר״ לחשתי ונגעתי בעדינות בזרועו.
״המממ?״
״אפשר לעשות את זה שוב?״
כמעט מיד הוא התיישב במיטה וחיוך ממזרי עלה על שפתיו.
״חשבתי שלעולם לא תבקשי״ הוא הסתער עליי בנשיקות מתוקות ואני נתתי לו לעשות בי מה שרצה.
זו הייתה ההזדמנות היחידה שלי להיות איתו והתכוונתי למצות אותה עד תום. עד שהגוף שלי ישבע. אם זה אפשרי.