Loving no. 23 (penwiil players 2)

פרק 29 ואחרון

פרק 29-
דידי-
האווירה ביציע של פנוויל הייתה מחשמלת. שירים מלאי אנרגיה טובה התנגנו במלוא העוז ואני והבנות ישבנו ביחד ביציעים שמהם היה אפשר לראות בברור את זירת ההחלקה. משחק הגמר עמד להתחיל בדקות הקרובות- פנוויל נגד בליית׳. בליית׳ הייתה קבוצה בנונית במשך שנים אבל השנה האוניברסיטה החליטה להשקיע ולעשות מהפך מוחלט בתוכנית הספורט. הקבוצה הפכה מבינונית לפורצת דרך וכוח שאסור להמעיט בערכו. היה להם מאזן ניצחונות חסר תקדים. המשך שלהם היה מדויק וקטלני והקפטן שלהם היה נועז ומהיר מחשבה. כמובן שלדג׳ר דאג לעדכן אותי בכל הפרטים הללו. הוא היה במוד משחק גמר כל השבוע האחרון. הבנים עשו אימונים אינטנסיביים ובילו את מיטב זמן בציפייה בקלטות משחק ותרגילי גיבוש. הרגשתי שהוא פחות משקיע זמן בנו אבל הבנתי את זה. זה היה המשחק הכי חשוב של העונה. ועכשיו אחרי שהוא התנתק מאביו והחליט לעמוד בזכות עצמו הוא התכוון להוכיח את עצמו פי מיליון.
״וואו האוירה מחשמלת״ טליה חייכה בהתרגשות.
״זה מדהים״ הסכמתי איתה.
היא לבשה בגאווה את ג׳קט ההוקי עם השם והמספר של קונרד, אני לבשתי את זה עם של לדג׳ר ואיזבל לבשה את זה של לונגהורן. כן זה הפתיע אותי אבל הנחתי שהוא שכנע אותה איכשהו, כל הכבוד לו על התושייה.
״אני רואה שמישהו ריגש גם אותך בקשר למשחק״ חייכתי לאיזבל והחוויתי על הג׳קט שלה.
״הוא הציע ונראה כל כך נרגש. לא רציתי לנחס לו לפניי המשחק״ היא משכה בכתפיה וניסתה להראות אדישה.
״זו מחווה יפה מאוד, איז״ חיבקתי את כתפה.
״כן ברור״ היא השעינה עליי את ראשה.
ואז הכרוז הכריז על תחילת המשחק. השחקנים עלו על הקרח וליבי פעם בחוזקה כשהבחנתי בלדג׳ר. הוא החליק במהירות לזירה והקרין הילה של קור רוח. הקבוצה היריבה עלתה גם היא והבאזר סימן לתחילת המשחק. השחקנים נעו על הקרח במהירות. בקושי הצלחתי להבין מה הולך כשהדיסקית עפה על המשטח הלבן. כמובן שאני נסיתי לעקוב אחרי לדג׳ר וכמעט התעלפתי כשמישהו התנגש בו בחוזקה אבל הוא בקושי התנדנד, התאפס על עצמו ואיכשהו הצליח לעקוף עוד שני שחקנים שהיו הררי שרירים והכניס את הדיסקית לשער. הקהל התרומם על רגליו וצווחת אושר פרצה ממני. לדג׳ר התחבק עם הבנים ואז הרים את מבטו אליי וסימן לב באצבעותיו. הו אלוהים. בהמשך המשחק לדג׳ר המשיך להוביל והשאר היו איתו באותו קו. הם נלחמו, לעיתים זה נעשה אלים ואני נאחזתי בטליה או איזבל כדי לא לזנק להגן על הגבר שאני אוהבת אבל הבנים היו הרבה פחות רגישים וקמו כדי להלחם. הם היו כוח שיש להתחשב בו. החלק הראשון של המשחק נגמר בתיקו 2. ואז הקרב רק נעשה קשוח יותר. קונרד ולונגהורן וטרייס וגריפין ואפילו סקוט שבדרך כלל היה שחקן פחות רציני הוציאו את כל התותחים הכבדים. זה היה כמו לצפות בסרט אקשן. האויבים היו רציניים ולא עשו להם חיים קלים. אבל בחמש דקות האחרונות היו המכריעות. הם עבדו יחד, נעו כצוות אחד והקול שלי כבר היה ניחא מצרחות אבל איכשהו מצאתי עוד כוח לצווח כשקונרד הכניס גול. את הגול המנצח. הבנים היו באקסטזה. מישהו, נדמה לי לונגהורן התגלגל על הקרח. כל מי שישב על הספסל התנפל על הקרח ופרץ בחגיגה. זה היה הדבר הכי נפלא שראיתי בחיי. שיר אליפות הדהד ברמקולים והגביע הגיע לשחקנים כלאחר כבוד עם המדליה. צלמים הבזיקו תמונות יחד עם מנהל מחלקת הספורט ג׳ורג׳ מנלי, המאמן פורטר והדיקן גרינברג.
אנחנו חיכינו להם יחד עם עוד כמה בנות זוג בכניסה למנהרה שהובילה למלתחות. ברגע שראיתי אותו לא היה אכפת לי מכלום. הוא הפיל את הקסדה ארצה ואני מיד נקלטתי בזרועותיו. למרות ששערו היה רטוב מזיעה ופניו אדומות לא היה אכפת לי. הוא החזיק אותי בין זרועותיו והאושר הציף את ליבי. הם ניצחו. הם ניצחו.
״אלוהים לדג׳ר, אני כל כך גאה בך״ עייני התמלאו דמעות כשהזזתי את השיער שנדבק למצחו.
״הניצחון הזה הוא בזכותך דאלאס. אני אוהב אותך כל כך״ הוא הביט לתוך עייני והלב שלי רעד בחזי.
״הכל זה אתה״ הנדתי בראשי.
״בלעדייך עוד הייתי מריר, בודד וכועס שמשחק רק כדי להיות הכי טוב. עכשיו אני משחק בשביל קבוצה, כדי שתהיי גאה בי. לימדת אותי הכל. את הכל״.
נישקתי אותו חזק וקיוויתי שהוא יודע כמה אני אוהבת אותו, כמה הוא חשוב לי, כמה אני רוצה עתיד איתו. נצח איתו. וזה כנראה עדיין לא יספיק.
״אתה האלוף, בייבי שלי״ לחשתי באוזנו.
״אני האלוף״ הוא חייך חיוך ניצחון כובש וזה היה כה יפה.
נעלם ונמס לו הגבר המאובן וחסר החיים שפגשתי אי אז ובמקומו ישנו הגבר של חיי. שחיוך אחד שלו יכול להאיר את העולם.
פתאום גל של שחקנים הציף את החלל ונסחפנו בתוך חגיגות השמחה. הלב שלי הוצף על גדותיו והאושר שלי לא ידע גבול. כמה טוב שאני של לדג׳ר לויד. כמה טוב להיות אני.