Loving no. 23 (penwiil players 2)

פרק 28

פרק 28-
לדג׳ר-
לפעמים לגורל יש דרך מצחיקה לסדר את הדברים. יום השנה למותו של אל ג׳יי יצא ביום שלפני משחק הגמר של הפרוזן פור. אחרי שבועות של אימונים אינטנסיביים, גיבוש קבוצתי, גילוי של האנשים שהיו סביבי במשך שלוש שנים ואני לא רציתי לראות וכמובן שדידי. לילות של סרטים בעיקר קומדיות רומנטיות, מיוזקלס ודרמות מרגשות עם רומנים גדולים מהחיים, דייטים מהנים, שיחות נפש, ארוחות מפוארות שהכנו יחד... כל יום עם דאלאס היה הרפתקה חדשה. הלב שלי נפתח ולפעמים הייתי מתעורר, מסתכל עליה ולא מאמין שהיא באמת שלי. שמחת החיים שלי, הרגשנות והנטייה לדרמטיות שלה האירו את חיי. היא הייתה מתוקה, אוהבת ולא היססה להרעיף עליי חיבה ולא הבנתי כמה זה חסר לי עד עכשיו. היא הייתה החצי השני בכל מובן אפשרי והייתי מאוהב בה בכל דרך אפשרית. אהבתי את הנשמה שלה ואת הגוף הסקסי שלה וכל דבר בה. גם החסרונות וגם היתרונות. ידעתי שלא מגיע לי דבר טוב כמוה ובכל זאת התכוונתי לעשות הכל כדי להיות ראוי לה. חלק מזה היה להתמודד עם הדבר שהכי פחדתי ממנו. אבא שלי טעה בכל דרך אפשרית. דידי הוכיחה לי את זה, קונרד הוכיח לי את זה, טליה הוכיחה לי את זה, מת׳יו לונגהורן הוכיח לי את זה, טרייס הוכיח לי את זה, איזבל הוכיחה לי את זה, גריפין הוכיח לי את זה, מיק הוכיח לי את זה, הקבוצה שלי הוכיחה לי את זה. והכי חשוב אני הוכחתי לעצמי את זה. כל מה שפחדתי ממנו לא התממש. היו לי חברים וחיי חברה ואישה שאהבתי ועדיין הייתי בשיא הכושר ובשיא המשחק שלי. יעיד המייל שקיבלתי מהפילדלפיה איגלס עם מספר של מגייס שהתכוון להגיע למשחק הגמר והטלפון מהמגייס של האדמנטון אוילרס שרצה להגיע גם הוא לדבר איתי לפני שהלימודים נגמרים. הייתי אני. לדג׳ר בלי הלויד. לא הייתי זקוק לשם משפחתו או לתמיכה שלו או לאישור שלו. שיילך להזדיין. הרגשתי משוחרר והכי טוב שהרגשתי אי פעם. בלעדיו. תודה לאל.
סוף כל סוף אחי יסתכל עליי מלמעלה ויחייך אל אחיו הקטן. הוא יהיה גאה בי ואני אתן לו קצת נחת בגן עדן. ולי קצת נחת סוף כל סוף על פניי האדמה הזו.
דידי רצתה לבוא איתי אבל סירבתי. רציתי לעשות את זה לבד, בכוחות עצמי ובלי שום רשת ביטחון. זה יהיה קשוח ואני אחטוף ואולי זה יהיה יותר מידי אבל הייתי חייב לעשות את זה. חניתי את הרכב ליד בית הקברות ולקחתי את הזר שהיה עשוי חרציות ואת בובת הפרווה שהייתה דוב קוטב שהיה לבוש כשחקן הוקי כשעל גב חולצתו היה כתוב- לואיס לויד ג׳וניור. הדובי היה מחווה מדידי. מחווה מתוקה שאני בטוח שאחי היה מעריך. שמתי משקפי שמש ויצאתי מהרכב. צעדתי בביטחון אל חלקת הגבר של אחי. אמא, לין ואבא כבר היו שם לבושים שחור. אני לבשתי ג׳ינס וחולצה כחולה הצבע האהוב על אחי.
״לדג׳ר!״ לין רצה אל זרעותיי וחיבקה אותי חזק.
אני חיבקתי אותה חזרה והרגשתי את ההקלה מכך שהופעתי. הלחץ שהופעל על הנערה הזו היה בלתי מתקבל על הדעת. היא הייתה אלופה בכל רמ״ח איבריה ולא קיבלה הערכה אף פעם.
״היי אלופה״ חייכתי אליה.
״הוא על הקצה״ היא הזהירה בלחישה לאוזני.
״לא אכפת לי״ אמרתי.
״ילד שלי״ אימא ניגשה לחבק אותי גם היא.
״היי אימא״.
ואז ניצבתי מולו. לרגע אחד חזרתי להיות הילד הקטן שעומד מול האיש שהיה עוד אגדה בחייו. שהיה מודל לחיקוי ואהוב על ידי מאות אלפי אנשים ואף פעם לא טעה. האיש שכל מילה שלו הייתה קדושה עבורי. האיש שבגללו ביליתי לילות שלמים בהלקאה עצמית ושנאתי את עצמי וחשבתי שאני אפס ולא שווה כלום למרות שהייתי שווה הכל.
הוא היה לבוש בחליפה שחורה ומחויטת לעילא ועל עיניו היו משקפי שמש שהסתירו אותן היטב.
״לדג׳ר״ קולו היה קפוא כמו אנטרטיקה.
״לואיס סיניור״ לא אבא. כבר לא.
״מתוק שלי... בבקשה אל תקרא לאבא שלך כך״ אמא נשמעה מזועזעת.
״לא תודה״ גיחכתי.
״תני לו להתפלש במרד הנעורים המאוחר הזה, יקירתי. הוא עוד יזחל על ארבע וינשק לי את הרגליים״ אבא משך את אמא לצידו והיא מיד התכווצה אבל לא עשתה שום צעד כדי להתרחק.
כנראה שהשליטה שלו עליה לעולם לא תתפוגג והתחלתי להפנים שאולי זה לא עליי לדאוג לזה. אמא הייתה אישה בוגרת שנתנה לו להתעלל נפשית בה ובילדיה. היא קורבן אבל אני לא אקריב את עצמי כי היא קורבן ואפילו לא יכולה לומר מילה נגד האיש הזה.
״מה שתגיד. היום זה היום של אל ג׳יי. לא באתי להתנגח איתך״ הנחתי את הזר והדובי על קברו ונגעתי בשיש הקר.
כל הפוטנציאל, היופי, הנעורים תחת אבן כבדה ודפוקה.
״אוי ילד שלי״ אמא התכופפה ונישקה את האבן.
״היי אל ג׳יי... אני מקווה שאתה בסדר שם בגן עדן״ לין הניחה על קברו ורד לבן ועיניה התמלאו דמעות.
אבא עמד מעל הקבר ולא עשה כלום. הוא פשוט הסתכל על הקבר של הבן שדחף לשם. חתיכת בן זונה.
״הבאת את מה שביקשתי?״ לחשתי ללין.
היא הנהנה והוציאה מתיקה את המכתב המקופל. המכתב של אל ג׳יי לאבא. הוא היה עדיין סגור במעטפה כמו שחשבתי בדיוק. הוא אף פעם לא התעמת עם המילים של הבן שלו. עם מה שאל ג׳יי היה צריך לומר. היום יהיה היום. לא רק אני אדבר אלא גם אחי.
״אני רוצה לומר כמה מילים״ הכרזתי.
״בוודאי, לדג׳ר״ אמא משכה באפה.
לקחתי את המכתב ופתחתי אותו בלי להסס. מכתב שהיה שמור שנים במגירה במשרד של אבא.
״אבא,
כשנולדתי נתת לי את שמך וניבאת לי עתיד מזהיר. בו זמנית הנחת עליי כתר כבד מידי מבלי לשאול אותי האם אני חזק דיו בכדי לשאת אותו. היום אני יודע שהתשובה היא שאני לא חזק. הכתר הכריע אותי. אני גמור. לא עמדתי בציפיות שלך. ניסיתי, באמת שניסיתי. אין לי חברים או תחביבים או אהבה או שום דבר אחר מלבד הוקי. אני חי, נושם, חושב, מרגיש ועושה אך ורק מה שקשור במשחק. ואם אין לי את המשחק אין לי כלום. אתה יודע את זה ואני יודע את זה. אני לא שווה כלום אם אני לא מנצח על הקרח. אז העיפו אותי מהקבוצה. אפילו אין לי אומץ לספר לך את זה. הייתי מעורב בתאונה אחרי שהשתכרתי כי רציתי לילה אחד לעצמי אחרי כל העונה האינטנסיבית והקשה שעברה עליי. בסוף התנגשתי בעמוד והרסתי את רכוש האוניברסיטה. העיפו אותי מהקבוצה. שתייה תחת הגיל המתאים, ונדליזם, התנהגות בלתי מקובלת על הסגל והמאמן. אין לי הוקי. אין לי זכות לחיות. אני מצטער. אני יודע שהיית מעדיף לומר לי את מה שיש לך לומר לי בפנים אבל אני לא מסוגל לקחת את זה. תצטרך לדבר לאבן במקום זאת. אולי יום אחד תזכר בי מתישהו והזיכרון לא יהיה קשור להוקי או לאכזבה שהנחלתי לך. זו המשאלה הכי גדולה שלי. תשמור על עצמך ואל תעשה את הטעות הזו עם לדג׳ר ולין. זה לא מגיע להם. אני לא רוצה אותם באדמה לידי. תן להם לחיות. אני קורבן מספיק.
שלך, לואיס ג׳וניור״.
דממה השתררה אחרי שסיימתי להקריא את המכתב של אחי. המילים האחרונות. כמה כאב, כמה סבל, כמה פחד. איך לעזאזל הסכמתי לחיות ככה? אחרי כל מה שקרה הפחד שיתק אותי ועכשיו עם דידי לצידי, עם החיים שחייתי בשבועות האחרונים לא הסכמתי יותר לשלטון האימה שלו. שילך לגיהנום, זה מגיע לו.
יפחה נרעדת זעזעה את השקט ואמא נפלה על ברכיה. לין מיד ניגשה לנחם אותה. זה היה צובט ומכמיר לב.
״מה... מה אתה עושה?״
״נותן לאחי מילים אחרונות. אולי לא היה לך נעים לשמוע אבל זה מה שהוא רצה לומר״ הבהרתי.
אבא הוריד את משקפי השמש וצבט את גשר אפו לפני שהביט בי. עיניו הכהות, הקשות לראשונה זה שנים פתאום נראו לי אפופות צללים, כאובות.
״זה לא עוזר לאף אחד״ הוא נהם.
״זה עוזר לי. אני לא מוכן לחיות תחת שלטון האימה שלך. אני אחיה בדרך שלי, אשחק בדרך שלי ואתה לא יכול לומר לי יותר מה לעשות ומי להיות. זה נגמר. לא אכפת לי מה אתה חושב. אתה לא שולט בי יותר, לואיס סיניור״ עמדתי מולו בלי למצמץ.
היה ניכר שהוא לא בדיוק לא יודע מה לעשות. כבר שנים איש לא התנגד לו. לא עמד מולו זקוף ובטוח.
״אתה עושה טעות! כל מה שרציתי זה לדחוף אותך להפוך לשחקן טוב...״
״אני לא צריך שום דחיפה. רק מישהו שיאמין בי ויתן ביקורת בונה. אין לך את זה. הדחיפות שלך יובילו אותי רק לקבר בדיוק כמו שעשית לאחי. הוא מת באשמתך. אתה מבין את זה?? אתה רצחת אותו!״ הטחתי את האמת בפניו והיה ניכר עליו שפגעתי בדיוק בנקודה הנכונה.
״אני לא מוכן שתאמר דברים כאלה! שמעת אותי?!״ הוא רעם.
״אני שם עלייך קצוץ. ואני הולך מפה. אמרתי את מה שהיה צריך לומר. מי שרוצה לבוא איתי מוזמן״ סובבתי את גבי וצעדתי לעבר היציאה.
הידיים שלי הזיעו, כתפיי רעדו וליבי הלם בטירוף אבל לא היה לי אכפת. עשיתי את זה. התעמתתי עם השד והבסתי אותו. זה נגמר. אין לו עוד שום כוח עליי.
הגעתי לרכב שלי ואז שמעתי מאחורי את קולה של אחותי-״חכה לי! אני באה!״.
חיוך כבש את שפתיי. נכנסנו לרכב ונסענו לאקווריום של בוסטון בדיוק כמו שעשינו כשהיינו ילדים.
הסתובבנו יחד ודיברנו על הכל. זה היה משהו שלא ידעתי שאני צריך. לא היה לי מושג כמה אחותי התבגרה והתפתחה. כמה עבר עליה. הלחץ העצום שהשטן הזה הפעיל עליה. איך הוא שבר את רוחה וגרם לה לשנוא טניס. לשנוא כל מה שעשתה והשיגה. דיברנו על המשך דרכה בתחום והיא הודתה שהיא רוצה לפרוש. היא לא הפיקה הנאה מהנושא ולא היה אכפת לה יותר מטניס. עודדתי אותה לעשות כך. בשנה הבאה היא תהיה תלמידה מין המניין בפנוויל ותוכל להתרכז בתשוקה האמיתית שלה- לימודי עיצוב פנים. אחר כך הלכנו לאכול משהו ולבסוף הורדתי אותה בבית. היא הבטיחה שתעדכן אותי ואני חיבקתי אותה ואמרתי לך שתתקשר אליי אם היא צריכה משהו, כל דבר.
ואז אני נסעתי הביתה. אל דידי. היא חיכתה לי בחדר שלי כוססת ציפורניים ולחוצה. אני מיד חיבקתי אותה ונתתי לעצמי להיות מוקף באנרגיה המדהימה שלה. כמה טוב היא עשתה לי... הכי טוב.
״אתה בסדר, בייב?״ היא הביטה בי בדאגה.
״הכי בסדר שהרגשתי כבר הרבה זמן״ הודיתי.
היא נאנחה בהקלה. אני נישקתי את שפתיה הורודות והצמדתי אותה לגופי.
״אולי נדבר קודם?״ היא גנחה כששפתי החליקו לצווארה.
״אין צורך. אין משהו יותר חשוב מלגרום לך לצרוח את השם שלי, הבנת?״
היא הנהנה.
״יפה, ילדה טובה שלי״ מחצתי את ישבנה העסיסי והובלתי אותה למיטה.
בילינו את השעות הבאות במיטה. היא צרחה את השם שלי ואני התחננתי לרחמיה כשהזין שלי היה בפה שלה. היינו כל כך מתאימים, כל כך טובים ביחד. וכשהתכרבלנו אחרי עוד שרשרת של אורגזמות הודיתי לאל שיש לי אותה. דידי הצילה את חיי. היא הייתה הכל.