Loving no. 23 (penwiil players 2)

פרק 24

פרק 24-
דידי-
שכבתי במיטה שלי תחת השמיכה בצבע תכלת שלי וחיבקתי את בובת כוכב הים הרכה שלי. ברקע התנגן הסרט הראשון של כל הנערים שאהבתי לפני. ככה זה היה כל פעם שהרגשתי רע עשיתי אחורה פנה לקומדיה רומנטית שבה הגיבור מתאהב בגיבורה תוך פחות שעה וכל מה שלא יכול לקרות בחיים האמיתיים קורה על המסך שלי. כל השבוע הזה התאמצתי מאוד להחזיק בתוכי את כל התחושות והרגשות שלי. אחרי סוף השבוע בבוסטון עם הבנות שכלל הרבה פעילויות והצליח להסיח את דעתי חזרנו הביתה. איזבל החליטה לקחת על עצמה עוד משמרות ובקושי הייתה בבית וטליה התחפרה בבית של הבנים יחד עם קונרד ולמעשה כמעט עברה לגור שם. הרגשתי לבד עם כל מה שהרגשתי וכל המחשבות שלא נתנו לי מנוח. כמעט סיפרתי לבנות הכל אבל עצרתי את עצמי כי... כי פחדתי. לא רציתי שישפטו אותי, שביקורת תחתים את הלילה הקסום ביותר בחיי. לילה שבו הרגשתי סקסית, אהובה, מוגנת, נחשקת, יפה, שייכת, שלמה, נשית ועוצמתית. כל מה שרציתי היה להגן על זה. גם ממנו. לא רציתי לשמוע את הבואי נהיה ידידים הנדוש או את זה היה ממש נהדר ועכשיו אפשר לחזור לשגרה. אז התחמקתי ממנו והעמדתי פנים שלא מזיז לי. זה היה משחק אכזרי שגבה ממני המון. לא הייתי טובה במסכות והעמדות פנים. הייתי ישירה ואמרתי את מה שיש לי להגיד אבל לשמור הכל בפנים עשה אותי חולה. לשמור את הרגשות הגדולים והפוצעים שגעשו בתוכי לפעמים הרגיש יותר מידי. כי אהבתי אותו. וכי הוא צדק. רציתי אותו. רציתי שנעשה את זה שוב ולמרבה המבוכה רציתי אותו. חשבתי עליו ועלינו ועל להיות יחד. יחד על אמת. לילה אחד לא היה מספיק. רציתי עוד. רציתי הכל. כמה טיפשי. בדיוק כפי שהזהיר רציתי להדבק אליו, להבלע בתוכו, להיות איתו, לחבק את הפגמים והפחדים שלו ולהגיד לו כמה הוא מושלם, יפה ואהוב. הכי אהוב בעולם למרות הכל. אז החלטתי לברוח ולהתרחק ולהתכחש. לא הייתי כמו לארה ג׳ין שזכתה באהבה של פיטר. או גבריאלה שבדואט אחד שבתה את ליבו של שחקן הכדורסל המחונן. אני הייתי אני והוא? הוא בכלל לא האמין באהבה. היה לי ספק אם הוא בכלל ידע לזהות אותה גם אם היא תדפוק לו כאפה בפרצוף.
בדיוק בקטע שבו לארה ג׳ין ופיטר נפגשים במגרש לקראת סוף הסרט מישהו דפק על הדלת. לא צפיתי לאף אחד ובכל זאת גררתי את עצמי מהמיטה וניגשתי לדלת. הצצתי בעינית והלב שלי נאלם דום. זה היה הוא. אלוהים. כנראה שהמחשבות האובססיביות שלי זימנו אותו לכאן איכשהו.
לקחתי נשימה עמוקה וסידרתי את עצמי כאילו אני אוכל להראות טוב בשיער מדובלל, מכנס טרנינג וטי שירט ורודה שראתה ימים טובים יותר. פתחתי את הדלת והדבקתי לפני חיוך מזויף. תעמידי פנים ותעיפי אותו מכאן דידי. אסור לו לדעת, אסור לו להבין.
״היי לדג׳ר״ נסיתי לחייך.
״למה את מתחמקת ממני??״ הוא שאל ועמד בפתח כמו כוח טבע אימתני.
הלב המסכן שלי רעד והרגליים שלי נחלשו. הוא היה... יפה. מהמם למעשה. ואני הייתי אמורה לא להתאבסס עליו, לא להתאהב בו.
״אני לא״ שקר.
״דאלאס. אני שאלתי שאלה וכדאי שתביאי לי תשובה אמיתית״ הוא נראה נחוש.
״עשינו את מה שעשינו ושם זה נגמר. זה היה ההסכם, זוכר? אני לא נדבקת אלייך, לא...״
התחלתי לגמגמם אבל זה לא נמשך הרבה כי הפה שלו כיסה את הפה שלי. הוא נישק אותי. המוח שלי כבה. וכל שאר המערכות נדלקו. הוא תפס את פני בידיו ופיו מחץ את פיו. העולם הסתחרר. כל מה שהיה אמיתי הפך למטושטש ונותר רק הוא. לדג׳ר לויד היפה והמאיים. לדג׳ר שנישק אותי כאילו החיים שלו תלויים בכך. כאילו נשימת האויר הבאה שלו תלויה בכך. הוא דחק אותי פנימה וסגר אחרינו את הדלת. פתאום הייתי צמודה בגבי לקיר במבואה ועדיין הייתי מנושקת ומסוחררת.
״אני צריך שתקשיבי לי עכשיו. טוב, דאלאס?״ הוא הניח את מצחו על שלי והעיניים שלו היו על שלי.
הנהנתי בפה יבש ולב הולם בטירוף.
״הייתי מטומטם ומה שאמרתי? הכל נאמר מפחד. האובססיבי היחיד כאן זה אני. אני לא מצליח לנער ממני את הטעם שלך, הריח שלך, הקולות שלך... אני לא רוצה שזה יגמר. ואת יודעת מה אני באמת רוצה? אני רוצה אותך! לעזאזל אני רוצה אותך עד שקשה לי לנשום ולחשוב ולחיות. את הדבר היחיד שחשוב. אני יודע שאני מסובך ורע ואין לי שום כישורים חברתיים אבל זה לא משנה, לא כשאני איתך. אתה מקבלת אותי עם כל השריטות וכל הקשיים. אני איתך, דאלאס. בבקשה תגידי לי שגם את איתי״.
העיניים היפות שלו ביקשו ממני הכל. המילים שלו עטפו אותי ועדיין לא האמנתי שזה קורה. שהוא מתוודה בפניי. התחשק לי לברוח הרחק מכאן ובו זמנית לרוץ לתוכו עד שנהפוך לאחד שלם ומושלם.
״אני איתך״ שתי המילים יצאו בנשיפה רועדת.
״תודה לאל״ הוא חייך בהקלה.
״אני לא יודעת מה להגיד... לא חשבתי שאתה...״
״אני אוהב אותך דאלאס ג׳נטרי וזה הכל, הבנת?״ ההצרה הבוטה שלו מצליחה לטלטל אותי.
אבל כשאני מסתכלת לו בעיינים זה ברור. התאהבתי ברשע טהור. התאהבתי בבחור השבור והקשוח הזה שהקצוות החדים שלו פוגעים בכל מי שהוא פוגש. חוסר הביטחון והפחד מקרבה שגרמו לו להפוך לבלתי ניתן לחדירה. התאהבתי בכל חוסר ובכל אי שלמות שהפכו אותו לפסל חסר חיות לעיתים, התאהבתי ברגעים שבהם הוא הרשה לעצמו לשבור את הגבולות ולנפץ את כל המחסומים שבנה ואחרים ביצרו בשבילו. אהבתי הכל. אהבתי אותו.
״אני אוהבת אותך, רשע טהור״ חיוך בלתי נמנע עלה על שפתיי.
״תודה לאל. אין לי מושג מה הייתי עושה אם היית מסרבת״ הוא חייך חיוך מבויש שמעולם לא ראיתי על פניו ואני הפכתי לשלולית.
נישקתי אותו. ידיי מיד נמשכו אליו ונכנסנו תחת החולצה שלו נוגעות בעור החם והמתוח על שרירים גמישים ומפוסלים. הוא לא חיכה הרבה והוביל אותנו לחדר שלי. בובות הפרווה הועפו לרצפה וכך גם הבגדים שלנו. התאווה בעיניו בערה כמו אלף שמשות וכל חוסר ביטחון וחשש נמסו בקרניים החמימות. הוא רצה אותי. את כולי. כל קימור, כל גרם, כל חוסר שלמות. הוא הביט בי כאילו הייתי הדבר הכי טוב ויפה בחייו. זה גרם לי להרגיש בטוחה איתו. כשהוא צלל בי רגליי לא התביישתי להתחכך בו ולהצמיד את פניו אל הכוס שלי. הוא היה מושלם וטבע עליי בעלות ותוך דקות רעדתי וגל של רעידות חלף בכל גופי. הייתי בגן עדן.
״הייתי מת אם לא הייתי יכול לטעום אותך שוב״ הוא נהם וניגב את פיו בגב כף ידו.
״בוא לכאן״ משכתי אותו אליי ונישקתי אותו לא אכפת לי אם הטעם שלי עדיין על לשונו.
הוא התחכך בי והזקפה שלו רוטטת וקשה הורגשה היטב בשיפולי בטני וירכי.
״אני צריכה אותך בתוכי, לדג׳ ״ גנחתי.
״את לא צריכה לבקש פעמיים, בייב״ הוא התרומם ומשך את המכנס שלו מהרצפה מוציא קונדום מהארנק.
״על ארבע״ הפקודה הדהדה בזמן שלבש את ההגנה על הזקפה הרוטטת שלו.
עשיתי כדבריו ותוך חצי דקה כבר הרגשתי כאילו אני בגן עדן כשהוא אחז במותני וחדר אליי בבת אחת. שנינו היינו חסרי סבלנות ורק רצינו את הפורקן המיוחל. הוא נשק לצווארי ופמפם לתוכי בקצב בלתי מתפשר. ברכיי רעדו אבל כל מה שהצלחתי לגנוח היה-״עוד! בבקשה עוד!״ והוא לא אכזב. זה היה מירוץ מענג ויפיפה ואני הגעתי לקו הסיום ראשונה. אחרי פחות מדקה הרגשתי את מותניו רועדות. הוא נכנס שוב עמוק ובלתי מתפשר ואז התפרק לרסיסים בגניחה ארוכה. למה אף אחד לא סיפר לי קודם לכן שסקס זה דבר כל כך מדהים?.
דקה אחר כך כבר התכרבלנו במיטה. הרגשתי בטוחה בזרועותיו. הוא היה נוקשה כנגד קימורי הרכים. אבל זה היה מושלם.
״אני אוהב אותך, בייבי״ הוא לחש וליטף ברכות את צווארי.
״אני אוהבת אותך. אתה הכי טוב בעולם, אהוב שלי״ לחשתי והתפללתי שהוא מאמין לי.
הוא נישק אותי. נמסתי לתוכו ורק רציתי שזה ימשך לנצח. שאנחנו נמשך לנצח. זה כל מה שרציתי.