Loving no. 23 (penwiil players 2)

פרק 1

פרק 1-
דידי-
ההורים שלי היו נשואים 24 שנים. הם הכירו ביום הראשון של התיכון. לאבא היה רכב חדיש והוא היה עסוק בשיחה עם החבר הכי טוב שלו שישב במושב הנוסע ולא שם לב שהוא דפק רכב אחר בזמן שחנה. זה היה הטנדר יד שלישית שאמא הצליחה לקנות אחרי שחסכה יום וליל וגם הצליחה לשנורר קצת כסף מסבא שידוע עד עצם היום הזה כקמצן מדופלם. אמא הייתה מוכנה להכנס בכל הכוח באידיוט העשיר שדפק לה את האוטו. אבל אז היא הביטה באבא. ואבא הביט בה. שניהם נשבעים שזו הייתה אהבה ממבט ראשון. אבא אומר שאמא הייתה הבחורה הכי יפה שהוא ראה מימיו, להבה ההתגלמות של בחורה. אמא נשבעת שאבא היה הבחור הכי חתיך שהיא אי פעם ראתה כולל נעלי המוקסין המטופשות שנעל. אבא הציע לקחת את אמא למוסך אחרי הלימודים ולשלם על הנזק. אימי הגאוותנית שבדרך כלל הייתה דוחה על הסף הצעה כזו הסכימה. מאז ועד היום הם לא נפרדו. הם היו יחד בתיכון ואז בקולג׳. הם התחתנו והביאו לעולם את ברואר, אחי הגדול ואותי. אבא הגשים לאמא כל חלום שהיא חלמה. אמא אהבה את אבא בכל מאודה. הם היו זיווג משמיים.
סיפור האהבה של ההורים שלי עורר בי השראה מאז ומתמיד. הם הציבו סטנדרט שקשה לעמוד בו. ואכן לא הצלחתי לעמוד בו. סיפורי האהבה שלי בתיכון היו משהו שאפשר לכתוב עליו קומדיית טעויות ופחות קומדיה רומנטית. ואז הגעתי לפנוויל. חשבתי שכאן יהיה קל יותר למצוא בחור שיהיה מה שחיפשתי אבל טעיתי שוב. שנה ג׳ התחילה להתקרב בצעדים בטוחים לסיומה ואני עדיין הייתי ללא בן זוג, בתולה וחסרת כל מושג לגביי מה זאת אהבה וכמובן שנאלצתי לצפות באחת מהחברות הכי טובות שלי מתמזמזת על הספה לידי עם החבר שלה. שהיה קפטן נבחרת ההוקי. והיה חתיך. ומצחיק. וכריזמטי. ואהב אותה. כמה שהוא אהב אותה.
״דיי בייב! אני מנסה לראות את הסרט״ היא הדפה אותו והעמידה פנים שאכפת לה ממה שמוקרן על המסך.
״ואני מנסה לנשק אותך״ הוא צחק ושוב נצמד לשפתיה.
אני ואיזבל החלפנו מבט וגלגלתי עיינים. לפחות אם יקרה מצב שבו אני אהיה רווקה זקנה עם חתולים תהיה מישהי לחלוק איתי את הסיטאוציה האומללה.
״אתם דוחים״ זרקתי עליהם כרית.
״ואת מקנאה, דידי״ קונרד חרץ אליי לשון.
הוא צדק כמובן. אבל אין סיכוי שאני אי פעם אודה בזה.
״במה בדיוק? בהעברת חיידקים על ידי רוק ונוזלי גוף?״ הרמתי גבה.
״את הורסת דידי״ הוא צחק ונראה שלקח את העקיצה שלי בקלילות.
״ואתה קוץ בתחת, ג׳וסט״ נחרתי בבוז.
״את אוהבת אותי ואת יודעת את זה, דידס״ הוא שלח אליי חיוך יפה ולבן.
״אם זה מה שעושה לך לישון טוב בלילה״ משכתי בכתפיי.
הוא לקח את ידי ונשק לה כמו ג׳נטלמן.
״תודה לאל שאת החברה הכי טובה של טל״ הוא אמר בכנות.
״אני יודעת, אני מדהימה״ הרמתי את סנטרי בחשיבות עצמית.
כולם צחקו.
בשארית הערב הם הצליחו איכשהו לצפות בסרט מבלי להתחיל להזדיין על יבש בפומבי. אחר כך פנינו יחד את השולחן וכולם פרשו לחדרים שלהם. אני נשארתי בסלון והמשכתי לערוך את הסרטון בשביל חתונת הכסף של הוריי. בעוד כמה שבועות הם יהיו נשואים באופן רשמי 25 שנים. אני הייתה אחראית על עיצוב ההזמנות ועל הסרטון מכיוון שהיה לי ניסיון ויכולת בעיצוב ועריכה. ברואר היה אחראי על רשימת האורחים ועל התיאום עם הספקים. אני כמובן כבר דאגתי למקום ועיצבתי על פי הקונספט את כל האירוע. הגיע להוריי הטוב ביותר. כל כך שקעתי בעריכה שאפילו לא שמתי לב שקונרד היה על ידי עד שהוא טפח על כתפי.
״מה אתה עושה כאן? מה השעה?״
״כמעט 3 לפנות בוקר. קמתי לקחת משהו לשתות. חשבתי שכדאי שתלכי כבר לישון״ הוא חייך.
״כן אתה צודק. נסחפתי קצת.״
שמרתי את העבודה שלי עד כה והתמתחתי. פיהוק חמק מפי.
״לכי לנוח... את תצטרכי את כל הכוחות שלך ללויד, מחר״ הוא הזכיר לי.
״אני לא פוחדת מרשע טהור. אם אני אדווח למאמן פורטר שהוא מפשל הוא יעוף מהקבוצה. אני מחזיקה אותו מהביצים, ג׳וסט״ חייכתי חיוך זדוני למידי.
אחרי כל החרא שהוא המיט על החברים שלי הגיע לו לסבול. גברים כמו לדג׳ר לויד היו בטוחים שהעולם שייך להם ושהם יכולים לדרוס את מי שבא להם כדי להשיג את מבוקשם. אני הייתי נחושה להוכיח לו שהוא פאקינג טעה.
״קל לו לפגוע באנשים במקומות הנמוכים. הוא חתיכת אידיוט. פשוט אל תתני לו להסעיר אותך יותר מידי״ קונרד ליטף את כתפי בעידוד.
״אני לא דואגת. אני רק צריכה קצת שינה והכל יהיה בסדר. לילה טוב, ג׳וסט״ אספתי את המחשב שלי ונעמדתי.
״לילה טוב״ קונרד השיב ואז נעלם בחזרה לחדר של טליה.
אני ניגשתי לחדר שלי והחלפתי לפיג׳מה לפני שצללתי למיטה שלי שהייתה עטויה בסדינים ורודים עם הדפס של ברבי. חיבקתי אליי את איגלו בובת הפנגווין האהובה עליי. המיטה שלי וחדרי היו מוצפים בבובות פרווה חמודות. אספתי אותן מגיל 5 והן היו אחד הדברים האהובים עליי.
למחרת קמתי עם אנרגיות ושמתי את פלייליסט סרטי דיסני האהוב עליי. לבשתי את אוברול הג׳ינס האהוב עליי עם חולצה כתומה. הסניקרס האהובות עליי גם הן בצבע כתום. התאפרתי והתבשמתי והרגשתי מוכנה לכבוש כל אתגר שיעמוד בדרכי. כולל שחקן הוקי אידיוט שחושב שהוא יכול לעשות מה שבא לו כי אבוש מפורסם כולל לדרוך על החברה הכי טובה שלי והבן זוג שלה שהפך להיות גם חבר שלי.
האמת הייתה שהיום עבר דיי מהר. אהבתי את כל הקורסים שלי וללמוד אומנות היה מאז ומתמיד החלום שלי. אהבתי ליצור יש מאין, לשלב דברים, לנסות ולטעות, להתחיל משהו עם רעיון בראש ואז לשנות לגמריי את כל הקונספט, ללמוד על טכניקות, ליישם אותן וגם לדעת איך התפתחה כל טכניקה ומי המציא אותה ומה עמד מאחורי הכל. בסוף היום הגעתי אל החלל שהוקצה לי עבור פרויקט הגמר השאפתני שלי. פרופסור ארווין עודדה אותי למצות את היצרתיות שלי גם אם זה כלל שינוי חלל מהמסד עד לטפחות. אהבתי את הפרופסור גם אם היא לפעמים הייתה קצת מטורללת. כשהגעתי הוא כבר חיכה לי בפתח. הייתי חייבת להודות שלדג׳ר לויד נראה לא רע בכלל. שיער חום שנגע בכתפיו ועייני שוקולד יפות מוקפות ריסים צפופים. היו לו פנים... יפות אבל משהו בהן היה נוקשה ולא נעים. כאילו התעקש להעיב על היופי שלו ברגש עקשני ורע. לא שהיה אכפת לי. לא ממנו ולא משרירי הזרוע המרשימים שלו. ולא מהגובה שלו. ובטח שלא מהפרצוף המאיים שהוא עשה לי כשקלט אותי מגיעה.
״היי״ נסיתי לחייך כדי להתחיל ברגל שמאל.
״התחפשת לתפוז היום או משהו?״ הוא עיקם את פיו המלא.
״לא ממש. התחפשתי היום לבוסית שלך. איך? אוהב?״ עשיתי בשבילו סיבוב.
״יש לנו בדיוק שעה וחצי עד שאני צריך ללכת לאימון. אז כדאי שתפסיקי עם השטויות ותגידי מה את צריכה״ הוא שילב את זרעותיו המסיביות על חזהו.
אני צריכה להכיר בחור חמוד שיקטוף את הבתולים שלי ויתחתן איתי כדי שאני לא אאבד את האמון באהבה אמת.
״כן כדאי שנתחיל״ אמרתי במקום ופתחתי בשבילנו את הדלת עם המפתח שקיבלתי מפרופסור ארווין.
לקחתי נשימה עמוקה והבטחתי לעצמי לא לתת ל-לדג׳ר לויד לעצבן אותי. זה לא יהיה קל אבל אני מוכנה לאתגר. תמיד.