- OUR DESTINY AS SOULMATES -

24

- פרק מספר 24 -
| נ.מ - מינהו |

אני והיונגין לא נפגשנו זמן מה.. בתקופה האחרונה לכל אחד מאיתנו היו פרויקטים אישיים כך שהיינו לחוצים מידי כדי להפגש.
אם לא נחשיב את הילדים של שנינו.. שהם כבר דאגה מסוג אחר.

*הוואנג היונגין - מחייג..*
״הוואנג!״ קראתי לטלפון.
״שלום גם לך דוב מצוי.. טוב לשמוע אותך״ הוא אמר וגיחכתי.
״גם אותך.. תקופה עסוקה נכון?״ שאלתי.
״כן.. נוראי , מה איתך? איך גיסונג?״ הוא שאל.
״אני מצוין.. גיסונג בסדר , הוא מתגעגע לפליקס״ אמרתי והוא גיחך.
״אז קדימה שיבוא לפה.. פליקס גם ככה משועמם״ הוא אמר.
״אני ממש לא משועמם!! להרכיב פאזל זה כיף!״ פליקס צעק ברקע וגיחכתי.
״מה שתגיד בייבי.. גיסונג תכף יגיע אז תסדר אחריך כשתסיים״ היונגין ענה לו וחזר לשיחה.
״משועמם.. רואה? תביא את גיסונג ואנחנו נמשיך לבית קפה.. אני צריך לדבר איתך על משהו״ הוא אמר והנהנתי.
״בסדר.. אנחנו בדרך״ אמרתי וניתקתי את השיחה.

״בייבי!!״ צעקתי לו.
״מה קרה?״ הוא בא במהירות.
״אמרת שאתה מתגעגע לפליקס.. רוצה לנסוע אליו?״ שאלתי והוא חייך בחיוך ענק ומרוצה.
״כן!!״ הוא אמר וחייכתי כשאחזתי בידו לכיוון היציאה.
״אתה גם נשאר?״ הוא שאל כשהתקדמנו לאוטו.
״הפעם לא.. אני והיונגין נצא לקצת אז בנתיים תוכל להשאר עם פליקס.. הבנתי שהוא מאוד משועמם״ אמרתי בגיחוך.
״מה זאת אומרת?״ הוא שאל בסקרנות.
״אתה כבר תבין כשתגיע לשם..״ אמרתי בחצי חיוך והוא הנהן במתיקות.

הגענו ודפקתי בדלת כשהיונגין מיהר לפתוח.
״רק אלוהים יודע כמה התגעגעתי אליך דוב מצוי..״ היונגין אמר וחיבק אותי וגיחכתי.
״כן.. גם אתה בסדר״ השבתי.
״מה איתך גיסונג?״ היונגין שאל.
״אני בסדר.. איפה פליקס??״ הוא שאל ישר ולעניין וגיחכתי.
״אתה יכול פשוט להכנס ולבדוק בעצמך..״ היונגין אמר וגיסונג נכנס פנימה.
״ליקס!! מה אתה עושה?! זה משחק לקטנים!״ גיסונג צעק כשראה את פליקס שוכב על הרצפה ומרכיב פאזל.
״זה ממש לא!! אפילו ג׳יני ניסה להרכיב איתי מקודם והוא לא הצליח , זה קשה גיסונג!״ פליקס החזיר וצחקנו בטירוף.
״בסדר.. תעשו חיים , ליקסי בייבי תנעל את הדלת!״ היונגין אמר וסגר אחריו את דלת הבית.