- OUR DESTINY AS SOULMATES -

31

- פרק אחרון -
| נ.מ - פליקס |
| כעבור ארבע שנים |

״אבא פליקס תרים אותי!!״ בתי צעקה בזמן שהכנתי ארוחת צהריים ומיהרתי להרים אותה לשבת לצידי על השיש.
״איפה אבא היונגין??״ היא שאלה.
״תכף צריך לחזור.. את מתגעגעת אליו?״ שאלתי בחיוך.
״כן , אני רוצה את אבא היונגין!״ היא צעקה והתחילה לבכות.
״ששש.. אל תבכי.. אבא פה , אבא היונגין ממש תכף מגיע״ אמרתי וליטפתי את שיערה.
״אתה מכין לאכול?״ היא שאלה במתיקות כשנרגעה.
״נכון מאוד , רוצה לטעום?״ שאלתי והיא הנהנה במהירות.
״עודד עודד״ היא צעקה כשהאכלתי אותה בחתיכת קציצה וגיחכתי.
״אסור עוד.. כי אז לא ישאר למשפחה שלך״ אמרתי.
״רק אבא היונגין בא לאכול?״ היא שאלה.
״לא.. גם מינהו וגיסונג מגיעים.. עם בן״ אמרתי והיא התלהבה.
״ישש! אני אוהבת את בן!״ היא צעקה.
״אני יודע קטנטונת.. אז , צריך להשאיר להם קצת לאכול נכון?״ שאלתי והיא הנהנה בחיוך כשליטפתי את ראשה.

פתחתי את הטלוויזיה כי ידעתי שהיונגין משודר עכשיו , הוא הלך לטקס פרסים.. אני מתפלל שהוא יזכה בקטגוריה של שחקן או דוגמן השנה.. הוא עבד כל כך קשה השנה הזאת.. מגיע לו יותר מהכל.
הציגו את היונגין כאחד מהמתמודדים על הענקת הפרס והוא היה נראה כל כך יפה..
זה קורה עכשיו.. רגע ההכרזה על שחקן השנה.. קדימה.. בבקשה..
״שחקן השנה לשנת 2023 הוא..״ נשמע במיקרופון.
נו.. תגידי את זה.. קדימה..
״הוואנג היונגין , מזל טוב״ הודיעו וצרחתי משמחה.
הוא עשה את זה!! אני כל כך גאה בו!
המצלמה עקבה אחרי היונגין שעלה לבמה כדי לנאום נאום תודה על בחירת הקהל בו.
״שיט.. אני מתרגש ברמות.. נראה לי שאני עוד רגע בוכה כאן״ הוא אמר וחייכתי לעצמי בגאווה בגבר שלי.
״ואתם יכולים לשאול את בעלי , אני לא בוכה הרבה , רק אחרי.. אתם יודעים״ הוא אמר וצחקתי בקול.
תודה על המידע היונגין.. הוא כזה משוגע...
הקהל צחק והיונגין נאם את נאום התודה הרציני שלו בפניהם.
הוא ירד מהבמה והייתי כל כך גאה.. ברצינות , מגיע לו כל פרס בעולם.
בפרס של דוגמן השנה הוא לא זכה.. אבל זה לא נורא , בשבילי הוא הכל ביחד.. הוא הכי יפה , הכי מוכשר והכי טוב שיש.

לאחר כמה שעות פעמון הדלת הוציא אותי מעיסוקיי ומיהרתי לפתוח.
״אוי אלוהים..״ היונגין נאנח כשנכנס הביתה.
״מה קרה?״ שאלתי בלחץ.
״התגעגעתי אליך״ הוא אמר ונשק לשפתיי בקצרה וגיחכתי.
״גם אני אליך , אני כל כך גאה בך היונגין״ אמרתי וחיבקתי אותו בחוזקה.
״כן?״ הוא שאל.
״מאוד. אתה הכי טוב שיש , אני אוהב אותך״ אמרתי בחיוך והוא אחז במותניי כשקירב אותי אליו ונשק לשפתיי עמוקות.
״ואני אותך.. לנצח״ הוא לחש כשהתנתקנו.
״היה יום קשה?״ שאלתי.
״קצת.. אבל עכשיו הכל משתפר נכון קטנה שלי???״ הוא אמר כשהתקדם לשיש והרים את יוּן בידיו.
״ג׳יני.. היא בכתה המון קודם , היא רצתה אותך אז תן לה מספיק יחס״ אמרתי והוא גיחך והניח אותה על השיש בחזרה.
״אבא היונגין!״ היא צעקה.
״מה יפה שלי״ הוא ענה בזמן שפיזר לה את השיער ועשה לה קוקו מחדש.
אויש.. זה כל כך מתוק..
״מה היה לך עבודה היום?״ היא שאלה במתיקות.
״כמובן! למה את שואלת?״ הוא שאל.
״בגלל שבאת מאוחר!״ היא אמרה וגיחכנו.
״את צודקת.. מחר אגיע מוקדם יותר , את יודעת מי צריך להגיע?״ הוא שאל.
״בן!״ היא צעקה.
״הו? איך את יודעת קטנטונת?״ הוא שאל מופתע.
״אבא פליקס כבר אמר לי!״ היא אמרה והיונגין הסתכל עליי כשגיכחתי.
״מממ אני מבין.. בואי נשב בשולחן ונחכה שיבואו״ היונגין אמר והרים אותה אל שולחן האוכל שלה כשהתיישב בעצמו.