- OUR DESTINY AS SOULMATES -

14

- פרק מספר 14 -
| נ.מ - פליקס |

התיישבנו במסעדה , התחלנו לאכול והאווירה הייתה מדהימה.
היונגין סוף סוף משוחרר מהאשמות האלו.
הוא נראה כל כך שמח ורגוע עכשיו.. יש לו חיוך ענקי ויפיפה שלא ראיתי המון זמן.
ואני אוהב אותו. אני אוהב את היונגין.

״על מה אתה חושב בייבי?״ היונגין הבחין בי וליטף את גבי.
״ממ.. זה שום דבר , רק שמח שהכל מאחורינו״ אמרתי והוא חייך ונשק ללחיי.
״אתה יודע שזה לא היה יכול לקרות בלעדיך״ הוא אמר.
״אני?״ שאלתי בבלבול.
״כן אתה ליקסי , לא עזבת אותי לשניה.. היו רגעים שהייתי בטוח שתרצה פשוט לעזוב כי אני יותר מידי.. אבל לא עשית את זה.
אתה זה שגרם לי להתעודד כל יום מחדש״ הוא אמר בחצי חיוך וגם אני.
״לעולם לא הייתי עוזב ג׳יני.. אבל זה באמת לא בזכותי , זה בזכות מינהו״ אמרתי והבטתי בו.
״בדיוק , הכל בזכותי״ מינהו אמר וגיסונג הכה את כתפו כשהוא גיחך.
״אבל באמת.. תודה מינהו.. שעשית את זה בשבילו , אני לא יודע מה היה קורה אם לא היית עושה את זה. אתה חבר מדהים.״ אמרתי לו והוא חייך וגם היונגין.
״מי יכול להפיץ שקרים על חבר שלי.. אני אוריד לו את הראש במכה״ מינהו אמר והיונגין צחק למשמע חברו המגונן.
״תודה מינהו.. זה ברצינות המעשה הכי נחמד שיכולת לעשות בשבילי.״ היונגין אמר.
״והמעשה האחרון , אל תהיה חמדן״ מינהו השיב וגיחכנו.
״גיסונג? כמה מילים למינהו?״ שאלתי.
״מממ.. אני גאה בו , הוא כבר יודע כמה״ גיסונג אמר וליטף את שיערו של מינהו שרק חייך כמאוהב.
״יודע ועוד איך , היום בערב אני אדע יותר טוב״ מינהו אמר והביט בגיסונג וכולנו צחקנו.
״מינהו!״ גיסונג הכה את כתפו כשהוא רק צחק וחיבק אותו.
״אתם עוד לא..?״ היונגין התחיל והכתי את כתפו.
״תהיה בשקט״ אמרתי. 
״אתה רוצה להגיד לי שאתם כן?״ מינהו שאל המום.
״כן״ היונגין ענה והכתי את רגלו והבטתי בו במבוכה.
״ואו.. אתם מהירים״ מינהו אמר בהתרשמות.
הבטתי בהיונגין בכעס והוא בתגובה רק ליטף את לחיי וחיבק אותי קרוב אליו.
״הכרנו מאז ומתמיד.. זה לא כמוכם שרק הכרתם , ברור שאתה צריך להיות סובלני חרמן קטן״ היונגין אמר ומינהו גלגל את עיניו.
״נראה מי יהיה סובלני..״ מלמלתי והיונגין שמע והביט בי מפוחד.
״אוקיי.. אנחנו נלך עכשיו , יש לי תחושה שהסתבכתי״ היונגין נעמד ואחז בידי ונסענו הביתה.

״נו בבקשה! אני מצטער!״ הוא גנח כשנכנסנו לביתו וחיבק אותי בחוזקה.
״בפעם הבאה.. תלמד לא לדבר על חדר המיטות שלנו בפומבי״ אמרתי והתיישבתי בספה והוא הצטרף.
״אבל.. ללא נשיקות? ללא סקס? אתה לא יכול לעשות לי את זה!״ הוא אמר באמת מפוחד.
״זה מגיע לך.. תשתלט על הפה המדהים שלך״ אמרתי והוא התקרב אליי.
״אם הפה שלי מדהים.. רוצה לטעום אותו?״ הוא שאל בהתגרות.
״לא״ אמרתי והוא נאנח.
״אתה רשע״ הוא אמר.
״מממ מה שתגיד.. אני הולך הביתה״ אמרתי והתרוממתי מהספה והוא משך אותי לשבת עליו.
״אתה לא הולך״ הוא אמר.
״למה?״ שאלתי ושוב , יכולתי להרגיש את הזקפה שלו.
״תחמן.. אני לא אשאר כאן כדי שתתנפל עליי ואז לא תהיה לי דרך לברוח״ אמרתי וקמתי ממנו.
״אתה מכיר אותי כל כך טוב! אייש.. לא פאקינג פייר״ הוא נאנח לעצמו ויצאתי מביתו.
כל כך מתוק..

ביליתי בביתי כמה שעות כשדפיקה בדלת הבהילה אותי.
״אה? מה אתה עושה כאן?״ שאלתי מבולבל כשהיונגין נעמד עם פרחים בדלת ביתי.
״אני מצטער.. ליקסי , אהובי , האחד והיחיד שלי , אני אוהב אותך״ הוא אמר וליבי פעם בחוזקה.
אני יכול לעמוד בזה.. אני יכול לעמוד בזה.. אני יכול לעמוד בזה..
אני פאקינג לא.
חפנתי את פניו ונשקתי לשפתיו עמוקות , הוא העיף את הזר הצידה ונכנס הביתה כשסגר את הדלת.
נתלתי עליו כקואלה והוא אחז בישבני והעמיק את הנשיקה.
״גם אני אוהב אותך.. הוואנג היונגין״ אמרתי כשהתנתקנו מהנשיקה וירדתי ממנו.
הוא חייך ואחזתי בידו.
״לאן זה?״ הוא שאל מסוקרן.
״אני צריך להחזיר לך משהו״ אמרתי ומשכתי אותו לחדר שלי.
הוא התיישב על המיטה והוצאתי מהארון את הצמיד מהילדות שלנו.
״זה שלך״ אמרתי והנחתי את הצמיד בידו.
״אתה.. אתה שמרת את זה?״ הוא שאל המום והביט בצמיד.
״כמובן.. אמרת שאסור לי לאבד אותו , אז חיכיתי ליום שנפגש שוב כדי להחזיר לך אותו.״ אמרתי והוא משך אותי לשבת עליו.
״אתה יודע שאתה כל מה שאי פעם רציתי?״ הוא אמר והעביר את פיסת שיערי אל מאחורי אוזניי. 
״איך?״ שאלתי. 
״אתה תמיד מקשיב לי , אתה תמיד עוזר לי , אתה תמיד כאן בשבילי , אתה אף פעם לא עוזב אותי , אתה הדבר היפה בעולם , הגוף שלך הוא שלי בלבד , אני מתחרמן רק מלהסתכל עליך ואני אוהב אותך.
כמו שלא אהבתי בחיים ליקסי , כמו פאקינג משוגע.״ הוא אמר ודמעה ירדה מעיניי כשהוא נשק לשפתיי בחוזקה.
״גם אני אוהב אותך ג׳יני.. אתה פשוט מדהים , אתה תמיד איתי ושומר עליי מהכל , אתה הגבר הכי יפה שאי פעם ראיתי והגוף שלך.. גם הוא שלי בלבד. אני אוהב אותך. מכל הלב שלי.״ אמרתי והוא חיבק אותי בחוזקה ונשק לשפתיי בשנית.
״אל תעזוב אף פעם..״ מלמלתי.
״בחיים לא. אשאר איתך עד סוף החיים.״ הוא אמר וחייכתי כשהשחיל את הצמיד בידי.
״מה אתה עושה?״ שאלתי בבלבול.
״הצמיד הזה.. תשאיר אותו אצלך. הוא מסמל אותי , ככה אני אהיה איתך לכל החיים.״ הוא אמר וחייכתי כשחזרנו להתנשק.
תודה עליו. תודה שזכיתי להפגש שוב עם הגבר היחיד שהלב שלי ידע.