- OUR DESTINY AS SOULMATES -

9

- פרק מספר 9 -
| נ.מ - היונגין |

״אתה עושה היום משהו?״ פליקס שאל לטלפון כשהתקשר מוקדם יותר.
״ממ.. היום יש לי יום חופשי קצת״ אמרתי.
״אז אני יכול לבוא?״ הוא שאל במתיקות וחייכתי לעצמי.
״ברור ליקסי.. אתה אפילו לא צריך לשאול״ אמרתי והוא צחקק וניתק את השיחה.

כעבור כמעט שעה הוא דפק בדלת.
פתחתי לו והוא חייך בהתלהבות וקפץ עליי לשק קמח.
״הו.. אתה חושב שאתה כבד?״ התגרתי והוא צחקק.
״כן! איזה מגניב.. אני מגיע לתקרה שלך! אתה כל כך גבוה!״ הוא צווח וגיחכתי.
״קדימה ילד משוגע , בוא נדבר קצת..״ אמרתי והנחתי אותו על הספה. הוא כל כך יפה.. והגוף הזה.. שיט.
״על מה אתה רוצה לדבר?״ הוא שאל בסקרנות.
״אמממ.. עלינו״ אמרתי.
״למה אתה מתכוון?״ הוא שאל.
״גם ההורים שלך לא משתפים פעולה שאתה מזכיר את השם שלי?״ שאלתי בסקרנות.
״כן.. ניסיתי למצוא אותך כל כך הרבה פעמים אבל לא יכולתי״ הוא אמר בעצב.
״גם אני ליקסי.. אין יום שלא ניסיתי לחפש אותך ולבדוק מה שלומך.. כבר באיזה שהוא שלב הנחתי ששכחת ממני״ אמרתי בכנות והוא התקרב אליי.
״היונגין.. בחיים לא הייתי שוכח אותך , זיהיתי אותך בשניה שראיתי אותך שוב..״ הוא אמר וחייכתי מעט וליטפתי את ראשו כשהוא התקרב אליי עוד קצת ופאק.. החבר למטה עמד במהירות.
״אה.. ליקסי.. אל תתקרב יותר״ נאנקתי כשעצמתי את עיניי בניסיון לא לזיין אותו ממש עכשיו.
״אה.. ג׳יני? אתה בסדר?״ הוא שאל בבהלה ואחז בידי.
אתה יכול לעמוד בזה היונגין.. אתה לא יכול לזיין את החבר ילדות שלך.. פשוט תשתלט על עצמך..
״בסדר.. כן.. הכל בסדר..״ אמרתי.
״אז למה אתה לא מסתכל עליי?״ הוא שאל.
״אה.. אני.. אני לא יכול״ אמרתי וניסיתי להשתלט על עצמי.
״זה בגללי? עשיתי משהו? אני לא נראה טוב?״ הוא שאל בלחץ.
״אתה נראה יותר מידי טוב..״ מלמלתי לעצמי.   
״מה?״ הוא שאל.
״אה.. זה לא אתה , הכל בסדר.. אני כבר חוזר״ אמרתי ומיהרתי להגיע לשירותים. פאק.. מי היה מאמין שזה קשה כל כך.

לאחר זמן מה חזרתי לסלון.
״הנה אתה! אתה בטוח שהכל בסדר?״ הוא שאל בדאגה.
״כן , כן הכל בסדר ליקסי״ נשמתי עמוק.
״טוב.. אז אני מניח שאני אלך..״ הוא התחיל והלך לכיוון היציאה.
״לא! לא.. אל תלך״ מיהרתי להגיד.
״אה.. למה?״ הוא שאל.
״כי.. טוב.. מה דעתך לעזור לי להתכונן על ראיון למחר?״ אמרתי בניסיון לעכב אותו.
״ממ.. בסדר״ הוא אמר וחייכתי.
הבאתי את הדפים , פליקס יהיה המראיין ואני אהיה.. אני.
״אז.. הוואנג היונגין , איך זה לחיות חיים של מפורסם?״ פליקס שאל כשקרא מהדפים.
״ובכן , זה לא כזה פשוט.. אני מתכוון , כשאני עם הסביבה הקרובה שלי אני לא אוהב להרגיש מפורסם.. אבל עם האנשים בחוץ זה קשוח יותר.. אני מקבל המון תשומת לב אבל זה מתבטא גם בקיצוניות לפעמים.. מה שאני מנסה לומר זה שזה לא כזה זוהר כמו שזה נראה״ אמרתי ופליקס הנהן.
״אני מבין.. ומה לגבי זוגיות? האם אתה מכוון למשהו ספציפי? ומה הטעם שלך?״ פליקס הקריא במעט מבוכה וגיחכתי.
״אני לא נמצא בזוגיות כרגע.. האם אני מכוון למשהו ספציפי? כן. הטעם שלי זה אדם מיוחד , מישהו שמכיר אותי טוב ומתייחס אליי כמו שאני מתייחס אליו , מישהו שכיף להיות איתו ולחוות איתו דברים , מישהו שכשאני נמצא לידו הלב שלי דופק בחוזקה.״ סיימתי כשהבטתי בפליקס והוא הרים את ראשו מהדף והביט בי למשך שניות.
״זה הטעם שלי״ המשכתי והוא גרגר בגרונו והנהן במהירות.
״והשאלה האחרונה לראיון הזה.. איפה אתה רואה את עצמך בעוד ארבע שנים מהיום?״ הוא המשיך.
״עם משפחה מדהימה , נשוי באושר ואבא במשרה מלאה.״ עניתי בכנות ופליקס הניח את הדפים והביט בי בחיוך.
״זה כל כך מתאים לך היונגין!״ הוא אמר בהתרגשות כאילו שאני מתחתן מחר.
״אתה חושב?״ שאלתי.
״ברור! אתה תהיה האבא הכי מדהים בעולם!״ הוא אמר וגיכחתי לעברו.
״תודה.. שעזרת לי עם זה , זה היה טוב נכון?״ שאלתי.
״כן זה היה מעולה , בהצלחה מחר״ הוא אמר וחייכתי כתודה. 
״אז.. אני אלך עכשיו״ הוא אמר והנהנתי.
״תרצה שאלווה אותך?״ שאלתי בדאגה.
״אם אתה רוצה..״ הוא אמר ולבשתי גקט ויצאנו מהבית.

הלכנו ברגל כדי לשאוף קצת אוויר.. וחוץ מזה , שהבית שלו לא כזה רחוק משלי.
המשכנו ללכת כשלפתע משום מקום , אדם זר קפץ לכיוונו של פליקס ודחף אותו בחוזקה כשמיהר לברוח.
נבהלתי בטירוף. לא ידעתי מה לעשות קודם , לפוצץ את החלאה או לעזור לפליקס.
״היי! ליקסי.. אתה שומע אותי?״ התכופפתי בלחץ כשהוא אחז בראשו.
״פליקס! תענה לי!״ צעקתי כשעיניו נסגרו מעט.
״היי! לא לא , בבקשה תשאר איתי , תסתכל עליי!״ אמרתי בדאגה מטורפת וחפנתי את פניו.
״היונגין..״ הוא מלמל את שמי כשעיניו נפתחו טיפה.
״אני כאן , אתה בסדר , הכל בסדר.. תסתכל עליי ותשאיר את העיניים שלך פקוחות אנחנו הולכים לבית חולים״ אמרתי ומיהרתי להתקשר לאנשים שלי שהגיעו במהירות ונסענו לבית החולים.

האחות הכניסה אותו לבדיקה וחיכיתי בחוץ בלחץ מטורף..
המזדיין הזה , אני ארצח אותו.
״מי עם לי פליקס?״ האחות יצאה לאחר כמה דקות.
״אני״ אמרתי מיד והתקרבתי לשמוע הערכת מצב.
״פליקס קיבל מכה בראש.. זאת הייתה הסיבה להתגלגלות של העיניים שלו , עכשיו הוא במצב טוב. תשמור עליו , הוא רזה ועדין כולו״ היא אמרה והתנשפתי בהקלה. אלוהים.. תודה לאל שהוא בסדר.

נכנסתי לחדרו אחרי דקות אחדות והוא שכב במיטת בית החולים.
״ליקסי.. פאק , דאגתי כל כך״ אמרתי כשהתיישבתי בכיסא שלידו.
״סליחה.. שהדאגתי אותך , לא התכוונתי״ הוא אמר במתיקות וליטפתי את לחיו.
״זה לא אתה.. זה המזדיין שהפיל לי את הלב לפאקינג תחתונים , ואני נשבע שאני אחסל אותו״ אמרתי כשזעם חדר שוב לגופי.
״ג׳יני.. לא צריך.. אני גם ככה משתחרר תכף״ הוא אמר.
״אתה משתחרר? עכשיו?״ שאלתי בבלבול.
״כן למה?״ הוא שאל.
״כי כבר הכנתי את עצמי לישון כאן..״ אמרתי בכנות.
״אתה באמת משהו מיוחד.. זה בסדר , לא היית צריך להשאר איתי כאן״ הוא אמר בחיוך מתוק.
״ברור שכן.. אהיה איתך תמיד , לא יפרידו בנינו עוד״ אמרתי והוא חייך ואחז בידי.
״בוא נלך.. אשים אותך בבית״ אמרתי והוא התרומם באיטיות ואחזתי בידו כשיצאנו לאוטו.

פליקס ירד בביתו ונופפתי לו לשלום כשהוא החזיר.
אני כל כך מקווה שהוא יהיה בסדר.. אגיע לבדוק אותו מחר.
ולגבי המזדיין ההוא.. זה העסק שלי.