- OUR DESTINY AS SOULMATES -

25

- פרק מספר 25 -
| נ.מ - פליקס |

״היונגין! קום אתה תאחר לתצוגה!״ ניערתי אותו במהירות.
״מממ.. לא רוצה..״ הוא מלמל בעייפות וחיבק אותי אליו.
״ג׳יני.. אתה צריך לקום.. יש לך יום ארוך״ אמרתי והוא פנה להביט בי.
״אתה יפה״ הוא אמר.
״גם אתה יפה , עכשיו קום״ אמרתי והוא גיחך והתיישב בעייפות.
״אתה מגיע לראות אותי״ הוא ציווה.
״אה.. מה? אני?״ שאלתי בהיסוס.
״ברור שאתה.. אלא מי? אתה הבן זוג שלי ואני רוצה לראות אותך מול הפרצוף שלי שם״ הוא אמר.
״אבל.. לא יכניסו אותי״ אמרתי באכזבה.
״יכניסו. אני לא צריך לפרט מי אתה.. אני רק אגיד שיכניסו אותך ואתה תכנס.״ הוא אמר והנהנתי.
״תסתכל רק עליי שמעת? לא על אף דוגמן אחר״ הוא אמר ואחז בסנטרי באצבעו.
״הו.. אני אף פעם לא מסתכל על אחרים.. אני נאמן רק לך״ אמרתי והוא חייך ונשק במהירות לשפתיי.
״זה נכון.. אתה הכי נאמן שיש. אבל אם מישהו רק יסתכל עליך אני אוציא לו את העיניים מהמקום.״ הוא אמר וגיחכתי.
״בסדר ג׳יני.. קנאי״ אמרתי והוא קירב אותי אליו.
״בטח שאני קנאי.. יש לי את הדבר הכי מדהים בעולם , מה אעשה אם מישהו יקח לי אותך?״ הוא שאל.
״זה לא יכול לקרות.. כי אני אוהב רק אותך״ אמרתי והוא חייך ונשק לשפתיי בחוזקה.
״ממ.. בסדר , לך להתארגן״ נאנקתי לנשיקה והוא התנתק בגיחוך והלך להתארגן.
היונגין היה מכוסה במעיל ארוך שהסתיר את הלוק שלו וכשביקשתי לראות הוא אמר שזאת הפתעה ושאני כבר אראה על המסלול.

״בהצלחה ג׳יני.. אל תלחץ , אתה תהיה מדהים״ אמרתי לפני שהוא נאלץ להכנס אל מאחורי הקלעים.
״תצפה בי.. טוב טוב , אל תפספס שום דבר מהרגע שאעלה. אני אוהב אותך״ הוא אמר ונשק במהירות לשפתיי לפני שהלך.
לא לפספס שום דבר? למה הכוונה..?

התצוגה התחילה והתיישבתי בשורה הראשונה.
אלפי נשים וגברים טיילו על המסלול אבל אני רק חיכיתי לראות את הגבר שלי.
חיכיתי וחיכיתי במשך מיליוני גברים והנה.. הוא הגיע.
הוא צעד כדוגמן יפיפה על המסלול ובחנתי את הלוק שלבש.
ככל שהוא התקרב יותר כך הצלחתי לקרוא טוב יותר את הכתוב על חולצתו.
זה מה שהיה כתוב בבירור על חולצתו "Will you marry me?"
הסתכלתי עליו כשעבר לידי והוא קרץ לי בחיוך.
מה הולך כאן? היונגין ברצינות מציע לי נישואים עכשיו?
הלב שלי דופק כמו משוגע.. אני בהלם ואין לי מושג מה לחשוב.

״היונגין!! היית פשוט מדהים!!״ קפצתי עליו כשהוא ירד מהבמה בסיום התצוגה.
״כן? הייתי טוב?״ הוא שאל בחיוך וליטף את לחיי.
״היית פשוט יפיפה! אני גאה בך מאוד״ אמרתי ונשקתי לשפתיו כשהוא העמיק את הנשיקה ונעלמנו מהמקום.
נכנסנו לאוטו כשהוא פנה להביט בי בזמן הנהיגה.
״מה התשובה שלך לשאלה שלי?״ הוא שאל בהתגרות ונזכרתי בחולצתו.
״אתה.. אתה מציע לי נישואים עכשיו?״ שאלתי כשדמעות עלו בעיניי.
״כן בייבי.. אני מציע לך נישואים״ הוא השיב ועצר את הרכב לפני שהגיע לדלת שלי ופתח אותה עבורי.
״איפה אנחנו?״ שאלתי מוצף ומבולבל.
״מיד תדע..״ הוא אמר ושילב את ידינו כשהוביל אותי אחריו.
האיזור היה חשוך עד שלפתע נגלה לפניי הים המרהיב , בחולות שמולנו נרות ואורות לבנים ובוהקים ושלט ענק עם כיתוב ברור:

"Lee Felix.. Will you marry me?"

דמעות עלו בעיניי כשהיונגין נעצר אל מול העמדה המרהיבה הזאת.
הוא כרע ברך והתחיל לנאום:

״לי פליקס.. אהבת חיי הנצחית.
אני לא יכול לדמיין את עצמי מזדקן עם אף אחד אחר.. וגם לא רוצה , אני יודע שאתה היחיד שאיתו אני רוצה לחלוק את שארית חיי.
יש דרכים רבות להגיע לאושר.. אבל כל מה שאני צריך זה אותך.
כשאני חושב עליך , אני יודע שאין אף אחד בעולם שיכול לאחוז בליבי כמו שאתה עושה זאת.
אני מבטיח לך , שאף אחד לא יעבוד קשה יותר כדי לשמח או להוקיר אותך יותר ממני.
מגיע לך הכי טוב, מישהו שיגבה אותך ללא גבול, מישהו שיאפשר לך לצמוח ללא גבולות ויאהב אותך בלי סוף.. האם תיתן לי להיות האדם הזה?
כשפגשתי אותך, ידעתי שפגשתי את הנפש התאומה שלי.
ידעתי שזה רק היה עניין של זמן עד שנגיע לרגע הזה.
אבל איך זה יסתיים? זה תלוי רק בך.
סיפור האהבה שלנו רק מתחיל.. אז בוא נכתוב לו סוף טוב משלנו.
בוא נפקיד את הלבבות שלנו זה בידיים של זה , לכל החיים.
לי פליקס , אהבת חיי , האם תנשא לי?״

הוא שאל בסיום נאומו והדמעות לא הפסיקו לצאת מעיניי.
הוא חשף בפניי טבעת יהלום יפיפיה וחיכה לתשובתי.
״כן.. כן ברור שאני אתחתן איתך״ אמרתי בבכי מאושר והוא חייך וקם על רגליו כשנישקתי אותו בחוזקה.
״אתה משוגע..״ מלמלתי.
״אני אוהב אותך..״ הוא החזיר כשאחז במותניי.
״אני אוהב אותך יותר..״ השבתי והוא התנתק והביט בעיניי.
״אפילו כשאתה בוכה אתה יפה..״ הוא אמר ומחה את דמעותיי בחיוך.
״גם אתה״ אמרתי והוא אפילו לא שם לב שבכה וגיחך.
היונגין לקח את ידי והחליק לאצבעי את טבעת היהלום.
״ארוסי.. בוא נלך הביתה..״ הוא אמר והביט בי במבט שטני.
״אני יודע על מה אתה חושב.. ואני אתן לך את זה״ השבתי כשגופי הצטמרר למשמע כינויו ומיהרנו הביתה.