- OUR DESTINY AS SOULMATES -

7

- פרק מספר 7 -
| נ.מ - היונגין |

משהו לא בסדר..
״ליקסי? אפשר להכנס?״ שאלתי לפני שנכנסתי כי הוא לא ענה.
הוא עמד לכיוון הכיור והביט במראה.
״מה קרה? הכל בסדר?״ שאלתי בדאגה כשהוא הביט בי.
״יכולת להגיד אם אתה לא מתחבר לכינוי הזה..״ פליקס התחיל ודמעה ירדה מעיניו ואז הבנתי.. זה לא יצא כמו שהתכוונתי.
״היי.. לא.. לא התכוונתי לזה ככה״ אמרתי וליטפתי את שיערו.
״חשבתי שזה יהיה בסדר לקרוא לך ככה.. כי זה מה שאני זוכר מאז ומתמיד״ הוא אמר ונאנחתי בעצב.
״זה בסדר.. זה בסדר ליקסי אתה יכול לקרוא לי איך שרק תרצה , אני קורא לך באותו הכינוי כי זה גם הדבר היחיד שאני זוכר״ הסברתי והוא הביט בי בעיניים רטובות.
״הגבתי ככה כי מינהו הוא זה שהשתמש בכינוי הזה.. זה רק שלך.
אני רוצה שרק אתה תקרא לי ככה.״ אמרתי בכנות.
״הו.. תפסיק לבכות , אני מצטער״ אמרתי ומשכתי אותו לחיבוק.
הוא חיבק אותי בחזרה וחייכתי אליו.
״אתה בטוח שזה בסדר שאתם נפגשים איתנו ככה? התקשורת יכולה לדבר הרבה..״ הוא שאל בחשש.
״התקשורת לא תמנע ממני לפגוש אותך , שידברו.. זה גם ככה כל מה שהם מסוגלים לעשות״ אמרתי והוא הנהן במתיקות.
״קדימה.. בוא נחזור לשולחן , השארתי את מינהו לבד עם הסנאי שלך ואני ממש חושש למצבו.. של הסנאי כמובן״ אמרתי והוא צחקק והתקדמנו בחזרה לשולחן.

| נ.מ - גיסונג |

רציתי ללכת אחרי פליקס.. , אבל כשראיתי שהיונגין כבר קם אליו נשארתי במקומי.
נשארנו רק אני ומינהו.. לבד.
״הו.. אל תדאג לו יותר מידי , היונגין שם הוא בטוח יחזור מחויך״ הוא אמר.
״אתה חושב?״ שאלתי בהיסוס.
״בטח.. הם התגעגעו מאוד אחד לשני , יכולתי לראות את זה כשרק הגענו לכאן״ הוא אמר והנהנתי לעצמי בהסכמה.
״אה.. אתה בסדר?״ שאלתי בביישנות.
״למה אתה מתכוון סנאי?״ הוא כינה ולמרות שלא התחברתי לזה.. אהבתי לשמוע אותו קורא לי ככה.
״זה רק ש.. לקח לכם זמן להגיע.. הכל בסדר?״ שאלתי והוא חייך בהתגרות.
״אתה דואג לי?״ הוא התקרב מעט לפניי וליבי דפק בחוזקה. כן.
״אני בסדר.. התעכבנו בגלל המעריצים.. תקפו את הרכב שלנו שכמעט לא יכולנו לזוז״ הוא הסביר והתרחק בחזרה כשלא עניתי.
״ממ.. זה בטח קשה , למה אמרת לי שאתה לא עד כדי כך מפורסם? אתה בנלאומי , מכירים אותך בכל העולם״ אמרתי ברצינות.
״ומאיפה אתה יודע את זה? חקרת עליי?״ הוא שאל באותו חיוך מתגרה שאוהב לבחון אותי.
״על שניכם.. הרגשתי רע שלא ידעתי מי אתה כשנפגשנו.. אבל עכשיו שהבנתי את סדר הגודל שלכם , אני לא בטוח מה אתה עושה כאן איתי״ אמרתי בכנות.
״הו.. אל תהיה כזה.. אמרתי לך בעצמי שאני לא עד כדי כך מפורסם כי אני בסך הכל אדם רגיל. למרות כל הפרסום וההערצה אני עדיין אוהב להפגש עם חברים שלי או סתם לאכול במסעדה בשכונה.. בבקשה אל תתייחס אליי כמפורסם. כשאנחנו נפגשים זה פשוט מינהו״ הוא אמר והנהנתי קלות.
״אתה בטוח?״ שאלתי.
״אני בטוח גיסונג״ הוא ענה והנהנתי בהבנה.
״ואתה.. אתה בסדר?״ הוא לפתע שאל.
״אני בסדר.. למה אתה שואל?״ שאלתי.
״בגלל האיש ההוא מהפעם האחרונה שנפגשנו.. זה קרה שוב מאז?״ הוא שאל ורגלי התחילה לרעוד.
״לא.. לא , זה לא קורה יותר״ אמרתי והסטתי את מבטי ממנו.
״גיסונג״ הוא קרא בשמי והבטתי בו.
״אני רוצה שתגיד לי אם משהו כזה קורה שוב פעם.. מבין?״ הוא שאל
״אנחנו אפילו לא מכירים..״ התחלתי. 
״אנחנו נכיר. אני רוצה להיות שם בשבילך..״ הוא אמר וקצב דפיקות ליבי התחזק כשלא עניתי.
״תן לי את הטלפון שלך״ הוא אמר ואני לא יודע למה אבל פשוט נתתי לו אותו , משהו גרם לי לסמוך על הבחור הזה אפילו שרק נפגשנו.
״קח״ הוא החזיר לי.
״מה עשית?״ שאלתי.
״הכנסתי את המספר שלי.. אל תהסס להתקשר , מתי שתרצה״ הוא אמר וחייכתי קלות.
״אבל אתה עסוק.. יש לך בטח הרבה עבודה-״ התחלתי.
״גיסונג. תתקשר. מתי שתרצה.״ הוא אמר בקשיחות והנהנתי כתודה.

״הו! ליקס.. אתה בסדר?״ שאלתי בדאגה ומינהו הצטרף לשאלה כשהם חזרו.
״אני בסדר , סליחה שנעלמתי״ הוא אמר בחיוך הענק האופייני לו.
״יופי ליקס..״ אמרתי וליטפתי את גבו כשהוא התיישב לידי בחזרה.
״אז.. על מה דיברתם שניכם?״ היונגין הסתכל עלינו והתגרה במינהו.
״שום דבר שקשור אליך הוואנג.. קדימה , תתחילו לאכול״ מינהו אמר והסתכלתי על פליקס כשחייכנו אחד לשני.
מינהו צדק.. פליקס באמת חזר מחויך. הוא והיונגין באמת נראים קרובים.. אבל הוא מעולם לא הסתכל ככה על אף אדם.
״שיט.. אני מפוצץ״ מינהו נאנח.
״גם אני.. זה היה טוב״ היונגין הצטרף וגיחכנו.
״מה מצחיק אתכם מפלצות קטנות?״ היונגין שאל.
״אתם כמו שני דובים!״ פליקס אמר.
״זה נכון! אכלתם מלא!״ המשכתי בצחקוק.
״הו.. תדייקו! מינהו הוא הדוב המצוי היחיד שיש כאן.. רק אל תעצבנו אותו או שהוא יטרוף אתכם״ היונגין אמר כשצחקנו בקול ומינהו גלגל את עיניו והסתכל עליי כאילו אני הטרף היחיד שהוא רואה אל מול עיניו.
״האמ.. אתם עושים משהו אחר כך?״ שאלתי את שני הגברים אך עקרונית התכוונתי למינהו.
״ממ.. לצערי יש לנו פגישה על איזה פרויקט..״ מינהו אמר והנהנתי לעצמי.
״אה.. זה נכון , שכחתי מזה.. שלא נאחר״ היונגין הצטרף והתרומם ממקומו וגם אנחנו ויצאנו החוצה.
״תחזרו הביתה בבטחה.. אל תסתובבו עד מאוחר״ היונגין אמר והביט בשנינו.
״וגם אל תלכו לישון מאוחר , בבוקר תקומו כמו דוב מצוי״ מינהו הוסיף כשהסתלבט על עצמו וגיכחנו.
״בסדר! אנחנו נהיה בסדר!״ אמרתי והם חייכו.
״הוואנג היונגין , לי מינהו , צריך ללכת״ השומר שלהם קרא והם נפרדו מאיתנו ונכנסו לרכב.