"מה את עושה?" הוא מסנן מבין שיניים חשוקות. אני מבינה עד כמה כואב לו.
"אני מצטערת על הכאב, אבל הפצע שלך הזדהם. חייבים לנקות אותו," אני אומרת ומשתדלת ככל יכולתי לא לעזוב את הבד שאני מצמידה לגופו.
הוא מסתכל בעיניי ולא מרפה.
אני מבינה שאין לי ברירה אחרת אז אני משתמשת בבקבוק הרום, ומכה את הרקה שלו חזק עד שהוא מאבד את הכרתו. אני יודעת שאם הוא היה בריא, כנראה המכה לא הייתה משפיעה עליו עד כדי עילפון, אבל נראה שממילא ההכרה שלו הייתה מעורפלת.
הפעם אני לא מסתכנת, וקושרת את ידיו בחבלים לבסיס העץ של המיטה כדי שגם אם הוא יתעורר, לא יוכל לעשות משהו נגדי. אני ממשיכה לנקות את הפצע שלו ואז תופרת אותו, מורחת עליו צמחי מרפא וחובשת.
אחרי שאני מסיימת לטפל בפצע אני מנקה את גופו מהזיעה ומרגבי האדמה שדבקו לעורו. אני רוחצת את שערו. השיער שלו לא קצוץ אלא מגיע עד אחרי אוזניו, שיער שחור כמו שמי הלילה, כשהם נטולי כוכבים ואור הירח. זיפי פניו שחורים גם כן ומשווים לו מראה גברי יפה. אני חייבת להפסיק לחשוב עליו דברים כאלה. הוא אביר שושן, למען השם. מה קורה לי?
כשאני מסיימת אני משאירה אותו עירום בפלג גופו העליון, כי אין לי משהו שמתאים לממדים שלו, ומתחילה לסדר את הבקתה שלי כדי שלא יהיה בה דבר מעורר חשד שיגרום למור רצון לחפש בה. אני מחביאה את השריון ואת החרב של האביר מתחת לבסיס המיטה, מתחת ליריעות העורות.
כשאני מסיימת להחזיר את הבקתה למצב הקודם, חוץ מאביר שושן ששוכב מאחורי הפרגוד, אני יוצאת כדי להביא שמיכות נוספות שעליהן אני אישן עד שהאביר יחלים ויפנה את המיטה שלי.
"סהר, בדיוק התכוונתי לבוא אלייך." מור מתקרב אליי. "לא הגעת לארוחת הצהריים, הכול בסדר?"
"אני לא רעבה." אני משקרת, אני גוועת ברעב.
"לא חשבתי שאי פעם אשמע את המילים האלה ממך." הוא צוחק ואני יחד איתו.
"למה אתה מתאמץ?" אני נוזפת בו. הבקתה שלו נמצאת בקצה השני של המחנה, וההליכה עד לכאן לא פשוטה לאדם בגילו.
"אני רק דואג לבת החסות שלי. את מבינה למה אני צריך שתתחתני כבר? ככה אהיה רגוע יותר." מור הוא דודי, והוא לקח אותי לחסותו אחרי שאביר שושן הרג את הוריי.
אביר מהצבא הזה בדיוק שוכב עכשיו במיטתי. האם אני עושה שגיאה כשאני מצילה את חייו? לא, אני לא רוצה לחזור בי. האביר ששוכב במיטתי הוא לא האדם שהרג את הוריי.
"מור, אני לא צריכה גבר שיגיד לי מתי אני רעבה," אני אומרת והוא צוחק, אפילו שלא התכוונתי להצחיק אותו.
"אבישי גבר טוב, הוא ידאג לך ולילדים שלך," הוא אומר את המשפט שהוא חוזר עליו בכל פעם כשאני משמיעה התנגדות לנישואין.
YOU ARE READING
סהר
Romance"אתה חושב שתשרוד את התנאים האלה אדוני?" היא מקניטה. "ישנתי לידך במשך ימים שלמים ושרדתי, מה זה בשבילי מעט אבנים?"
