"למה הנוכחות שלי כאן מסכנת אותך? אני יכול לנחש שמדובר במחנה מורדים, אבל את לא כמותם. את לא האויבת שלי."
"פה אתה טועה."
"איך קוראים לך?" אני משנה את נושא השיחה כי אני לא מתכוון להתווכח איתה על משהו שלא נתון לוויכוח מבחינתי. בזמן שאני ממתין לתשובה ממנה, אני לא מסיר את עיניי מאור הירח רק כי אני יודע כמה היא לא רוצה שאראה אותה כמעט עירומה, ושוכבת על גבר שהיא לא מכירה. אני מרגיש את גופה מכווץ מרוב חוסר נוחות.
"אִסְתְּהַר, אבל כולם קוראים לי סהר," היא משיבה אחרי זמן מה.
אני מחייך. "ירח. ההורים שלך עשו עבודה טובה בבחירת השם שלך. הוא מתאים לך."
"ההורים שלי בחרו לי שם אחר, השם שלי שונה על ידי המנהיג שלי כדי שאנשים כמוך לא ידעו מי אני," היא מתוודה.
"זה לא משנה, אני בכל מקרה הייתי קורא לך סהר. הירח הפרטי שלי."
"אני לא שלך."
היא כן, אבל אין סיבה שאגיד לה את זה עכשיו. אחרי שאתחזק לא אצא מכאן בלעדיה.
"איך קוראים לך?" היא שואלת.
"רַאש," אני אומר רק את הכינוי שאימי נתנה לי, כדי שלא תגלה את הזהות שלי.
"רַאש, שם קלאסי של אביר פרסי."
אני לא זוכר מתי הייתה הפעם האחרונה שמישהו השתמש בשמי ולא בתואר הכבוד שלי, אבל אני אוהב לשמוע אותה אומרת את שמי.
אני צוחק. "את לא רחוקה כל כך מהאמת, ירח." בעיקר כי זה לא השם המלא שלי. אני עוצם את עיניי ומתענג על חום גופה.
אני לא נרדם לפני שאני שומע אותה נושמת נשימות עמוקות המעידות על כך שנרדמה. כשזה קורה אני מרשה לעצמי לבחון אותה. הראש שלה שעון על כתפי וזרועי עוטפת אותה. השפתיים הבשרניות שלה בגוֹן ורוד מושלם, לחייה סמוקות ושערה הכהה והארוך פזור ומתפתל על השמיכות. היא יפה בצורה יוצאת דופן. ומה שהכי מדהים אותי זה שככל שהיא יפה מבחוץ, היא יפה עוד יותר מבפנים. היא בטוחה שאני אביר שושן, מאותו צבא שהרג את הוריה, ועדיין עושה מעל ומעבר כדי להציל את חיי. רוב האנשים שאני מכיר עושים עבורי דברים מתוך פחד או מתוך רצון לרַצות אותי. לא היא. היא לא יודעת את זהותי.
YOU ARE READING
סהר
Romance"אתה חושב שתשרוד את התנאים האלה אדוני?" היא מקניטה. "ישנתי לידך במשך ימים שלמים ושרדתי, מה זה בשבילי מעט אבנים?"
