"אני מבין, אז רק כדי להבהיר לעצמי, אם אבישי היה מלך, כן היית מתחתנת איתו?"
"אם זאת הייתה פקודה, סביר להניח שכן."
"טוב, את יכולה להמשיך." אין לה מושג שהמילים שלה ישמשו נגדה בעתיד.
"הסיפור נגמר בזה שבת שבע נתנה לדוד בן והוא זה שירש את המלוכה אחר כך." היא מקצרת. נראה שהיא לא אוהבת את השאלות שלי. אני לא מתעקש.
"בת שבע אהבה את הגרוש שלה?"
"אני חושבת שלא. אם היא הייתה אוהבת את הגרוש שלה, כנראה הייתה מצליחה לשכנע את המלך לא לשכב איתה."
"את חושבת?" אני יודע שלא.
"אני בטוחה."
"אני חולק עלייך."
"מאיזו סיבה?"
"אם אני הייתי מלך והייתי רוצה מישהי, הייתי פשוט לוקח אותה."
"גם אם היא מסרבת?" היא שואלת.
"כן." זה לא משהו שלא קרה בעבר עם המלכים. לא הייתה אישה שאי פעם סירבה לי, אבל כשאני חושב על זה, אני לא רואה בעיה לקחת אותה. אחרי הכול היא נתינה שלי ואני יכול לעשות בה כרצוני. זו אחת מההטבות של מלך.
"גם אם היא בוכה ומתחננת שהיא לא רוצה להיות איתך?"
"היא לא אמורה לעשות את זה. היא אמורה לעשות הכול כדי שהמלך יהיה מרוצה ממנה."
"ובכל זאת?"
"כן." אומנם אני נותן תשובה חיובית, אבל באותה נשימה קופא כי אני מדמיין אותה, את סהר, בוכה ומתחננת שלא אכפה את עצמי עליה, והמחשבה הזאת גורמת לעור שלי לעקצץ.
"אז אתה אכזרי יותר ממלך שושן ומזל שאתה לא המלך שלנו," היא משיבה. אני רוצה לצחוק כי אני לא זוכר מתי מישהי העיזה לדבר אליי בצורה כזאת. אבל אני לא יכול לשקר ולומר שאני לא אוהב את הכנות שלה.
"הייתי משכנע אותה." אני חוזר בי, אבל לא לגמרי.
"או, זה כבר משהו אחר." היא מפהקת. "אני בטוחה שדוד שכנע אותה, והוא לא היה מצליח לשכנע אותה אם היא הייתה מאוהבת בגבר אחר."
"למה לא? זה כבוד להיות עם המלך. יכול להיות שהיא אהבה את הגרוש שלה ועדיין רצתה את הכבוד הזה."
"אישה שאוהבת גבר לעולם לא תסתכל על גבר אחר, גם לא כשמדובר במלך."
"מה את מחפשת בגבר שאת רואה כבעל מושלם?"
"אין דבר כזה מושלם, יש ויכוחים וריבים. וזה בסדר להתווכח ולריב, כל עוד עושים את זה בכבוד ומשלימים. זאת הסיבה שאני אוהבת כל כך את הסיפור של דוד ובת שבע, הוא רחוק מלהיות מושלם ועדיין הם הצליחו להתגבר על כל המכשולים ולהיות יחד."
"אני מתעקש על השאלה ששאלתי. איזו תכונה את רוצה שתהיה לגבר שלך?"
"אני רוצה שהוא יהיה רחום, אדיב, קשוב ואוהב." היא צוחקת והקול שלה נעשה מנומנם. "אני רוצה גבר שהוא ההפך ממך או מאבישי."
היא מנסה להתרחק מהחיבוק שלי, אבל העייפות מכניעה אותה ולבסוף היא נרדמת.
"ירח קטן וזוהר שלי, אין לך מושג כמה את טועה. את תהיי בת שבע שלי. בפעם הבאה תיזהרי במילים שאת מוציאה מהפה, הן עלולות להפוך למציאות," אני אומר לה, אבל היא כבר ישנה שינה עמוקה.
YOU ARE READING
סהר
Roman d'amour"אתה חושב שתשרוד את התנאים האלה אדוני?" היא מקניטה. "ישנתי לידך במשך ימים שלמים ושרדתי, מה זה בשבילי מעט אבנים?"
