Kill anyone for you

~1~

נקודת מבט: היונגין

*רעשי יריות*
"עבודה טובה דאדי" מינהו, החבר הכי טוב שלי שניהל איתי קרב יריות מול אויבים צפון קוריאנים שניסו להיכנס אל הצד שלנו, דרום קוריאה.
"אמרתי לך להפסיק לקרוא לי ככה, אני שום דבר בשבילך חוץ מחבר טוב אז תתחיל לסתום תפה לפני שאני יורה לך בו ותאמין לי זה לא יהיה נעים" הוא כל הזמן קורא לי דאדי מאז אותה התערבות לפני חודש.
"אני בטוח בזה" הוא צחק בקול.

*פלאשבק: לפני חודש*

"אם אתה הורג אותו אני מעביר לך עשר אלף וון" התערבנו מי מצליח להרוג את אחד האויבים שלנו.
"אם אתה לא מצליח ונגמרו לך כל הכדורים, אני צריך לקרוא לך דאדי" זה הולך להיות רע.
"רק עשר אלף וון? שחכת שאנחנו הכי עשירים בדרום קוריאה?" גיחכתי כשהתחבאנו מאחורי הסלעים הגדולים כשכדורים עפים לנו מעל הראש.
"עזוב, מיליון וון" עכשיו הוא מתחיל לדבר.
"או, כבר נשמע הרבה יותר טוב"
"אתה מוכן? בספירה שלי אנחנו מתחילים"
"אני לא צריך להיות מוכן, אני עושה את זה מעל לשלוש שנים" גיחכתי לעצמי
"מה שתגיד. שלוש, שתיים, אחת... אש!!" מינהו ספר לאחור והתחלתי קרב יריות עם האויב הכי גדול שלנו.
"אני לא מאמין" אמרתי באנחה. פספסתי אותו. וכן, נגמרו לי כל הכדורים.
"הא! אני חייב לקרוא לך דאדי!!" מינהו צחק בקול.

*סוף פלאשבק*

"היונגין... נפצעת בכתף" מה?... הסתכלתי על כתפי הימנית וראיתי שכל החולצה המכופתרת שלי, התמלאה בדם. פאק.
"תשכב פה, אני אמשיך את זה." נשענתי על האבן כשכול פלג גופי העליון מכוסה בדם.
"מינהו אני מאבד מלא דם... בבקשה תמהר..." התחלתי לראות מטושטש, ושמעתי רק יריות. שמישהו יעיר אותי מהסיוט הזה.

"א- אדון הוואנג היונגין?" המשפט הזה מהדהד בראשי. פקחתי את עיניי וראיתי שאני בתוך חדר לבן עם עוד מישהו שאני עוד לא מכיר, ושאני בלי חולצה.
ניסיתי להתרומם אבל כאב חד בכתפי הכה בי.
"א- אדוני בבקשה תישאר לשכב, א-אני צריך לטפל בך." וואו... הוא יפהיפה. שיערו בלונדיני וטיפה ארוך, הנמשים שלו מסתירות את האזור מתחת עיניו, וטיפה את אפו. עיניו בצבע חום טיפה בהיר ואפשר לראות שהוא מומחה בתחום הרפואי.

"אה... כן" בהיתי בו במשך כל הזמן הזה.
אני מהופנט. הוא כל כך יפה וחמוד, אני יכול להסתכל עליו שעות.
"אתה כנראה לא מבין איפה אתה או מה אתה עושה פה, אז אני אסביר לך כמה דברים. אתה קיבלת יריה בכתף. איבדת מלא דם והביאו אותך לפה. טיפלתי בך והוצאתי לך את הכדור מהכתף. עכשיו יש לך תחבושת שעוצרת את הדם מלהמשיך לזרום. עכשיו אני אשאל אותך כמה שאלות על עצמך בשביל התיק הרפואי שלך. בסדר?"
וואו. הוא כל כך הולך להיות הרופא הפרטי שלי

היונגין מה עובר עליך אתה פאקינג ראש מאפיה את לא יכול להתאהב במישהו סתם ככה. השנייה פגשת אותו.

"בן כמה אתה?" הוא שאל בזמן שהעלה את מושבי מעלה כדי שאוכל לשבת.
"24" עניתי.
"וואלה, נראה יותר" הוא רציני? זאת הפעם הראשונה שמישהו אומר לי דבר כזה.
"אה באמת? ובן כמה אתה, אדוני הצעיר?" החזרתי בעקיצה.
"לא פחות ממך. 23" אה. אוקיי. לא כזה נורא.

"יש לך מחלות מין?" שאלה מאוד לא צפויה.
"זה באמת רלוונטי עכשיו?" מה זה השאלה הזאת
"כן, זה לתיק הרפואי שלך" "למה, אתה מפחד שאני אראה שיש לך קטן?" מה.
" מה- דבר ראשון אין לי קטן ודבר שני, אתה רוצה לבדוק?" עדיף שלא יתעסקו איתי בעקיצות.
"היית רוצה שאני אבדוק?" דאמ. הוא טוב בזה
"אוקיי הבנתי. אחד אפס לך" ויתרתי והוא גיחך.

"איך קוראים לך?" שאלתי בסקרנות.
"לי פליקס. או יונגבוק. אבל רק חברים שלי או מי שאוהב אותי קורא לי ליקסי." וואו. זה שם חמוד.
"אתה מתחיל איתי?" אם הוא מגדיר את זה ככה אז כן

סיימנו עם השאלות לתיק הרפואי והוא נתן לי תיק עזרה ראשונה עם כל מה שאני צריך כדי שהכתף תחלים כמה שיותר מהר.

לא יודע למה, אבל יצאתי משם בחיוך. אני לא אשקר, הייתי רוצה אותו מתחתי או לשמוע אותו גונח את שמי. ואני יודע שזה הולך לקרות. מתישהו.

נקודת מבט: פליקס

זה הגבר הכי חתיך שאי פעם טיפלתי בו. הגוף הסקסי שלו והקוביות שלו כאלה מושכות והידיים שלו בכלל משגעות אותי. והקטל שלו זה משהו אחר לא מהיקום שלנו בכלל.
הוא זה שגרם לי לחייך היום ולצחוק. עבר עליי יום חרא. כל היום אני מקבל צעקות מהבוס שלי על כמה שאני גרוע בעבודה שלי. אם הוא היה יכול הוא היה מפטר אותי אבל הוא לא יכול כי אף אחד לא הסכים להיות רופא של המאפיה. יש איתי עוד צוות של ארבע עשר רופאים, כי בכל זאת אנחנו רופאים של המאפיה.
אני מקווה שהיום הזה יעבור יותר טוב.

"יא האן גיסונג" נכנסתי לחדרו של החבר הכי טוב שלי, שהוא גם רופא איתי בצוות- האן ג'יסונג.
"אתה לא מבין מה קרה עכשיו. נכנסו אליי שתי גברים למחלקה, אחד גבוה ממש ואחד נמוך ממנו בכמה סנטימטרים. למי שטיפלתי קוראים הוואנג היונגין, הוא קיבל יריה בכתף אז טיפלתי בו. אתה לא מבין אפילו עד כמה חתיך הוא. רואים שהוא מתאמן בגלל הגוף שלו, יש לו שפתיים שאני מת לאכול הם עבות ועסיסיות כאלה השם ישמור אותי ויש לו שיער טיפה ארוך בצבע שחור, והוא פשוט ההגדרה לסקסי." האן פער את פיו ואת עיניו למשמע דבריי על היונגין.
"אני חייב לראות אותו! ומה עם הבחור השני?" הוא שאל בסקרנות.

"לגבי השני אני לא יודע, בקושי ראיתי אותו. 
הוא רק נכנס לשים אותו על המיטה ועזב. אבל יש לו שיער קצר שחור, מיליון ואחת וורידים בידיים שזה הכי מושך שיש. אני חושב שאתה תתאהב ברגע שתראה אותו.
הוא בול הטעם שלך." אני חושב שהוא מושלם בשביל האן.