Kill anyone for you

~16~

נקודת מבט: ג'יסונג

*לאחר שבוע*
וואו... השעה אחת בצהריים.. מתי הלכנו לישון? ואיפה פליקס למען השם?
חיפשתי אותו עם עיניי וראיתי אותו ישן על השטיח ליד הספה. הוא נרדם שם בגללי? לא... אני כמעט בטוח שנרדמנו אחד ליד השני, הספה הזאת ענקית, אז היה לנו מקום לישון אחד ליד השני. אולי הוא נפל?
"פליקס..." קראתי, למרות שידעתי שזה לא יעזור.
"פליקס" ניערתי אותו ובדקתי שהוא נושם כי אי אפשר לדעת מה הולך על הילד הזה
"מממ..."  הוא זז באי נוחות.
"קום אני לא רוצה להיות ער לבד" התעקשתי.
"אני קם" לא אתה לא
"פליקס אני מכיר אותך קום" הוא התיישב על השטיח ואז טיפס עליי כדי לשכב עליי.
"אני לא הבן זוג שלך קום ממני" אגב בן זוג, היונגין ומינהו באמריקה כבר שבוע, ושמעתי ממינהו רק בלילה הראשון שלהם שם, ואני מתגעגע אליו כל כך. לנשיקות שלו, לחיבוקים שלו, לאוכל שלו, לישון איתו, לקום איתו בבוקר, לאכול איתו, ולסקס שלנו. אני מתגעגע אל הכול. אליו. מדי פעם אני שולח לו הודעות של 'מה קורה?', 'הכל בסדר?', 'אתה ישן טוב?', 'אני מתגעגע אליך', דברים כאלה. אבל הוא לא עונה. ואני מבין למה, הוא עסוק בעבודה שלו וכנראה שאין לו זמן לשום דבר. אוף, אני אוהב אותו.
את סגן הבוס של המאפיה.

"וואו ליקס!!! איך הצלחת להכין את זה??" שאלתי ואכלתי עוד עוגית שוקולד צ'יפס שפליקס הכין לנו ביחד עם ארוחת הבוקר.
"זה מתכון של אמא שלי! אהבת??" הוא נתן ביס בעוגיה ונראה שהוא אהב, ובצדק! העירבוב של השוקולד והמלח גס שהוא פיזר מלמעלה פשוט שילוב מושלם!! הוא עשה אותם עבות ברמה מושלמת, הם לא רכות מידי ולא קשות מידי, פשוט מושלמות!!
"יותר מאהבתי! הם ממש טעימות ליקסי, אני לא צוחק. אני מרגיש כאילו אני אוכל את העוגיה הכי טעימה בעולם!" אני רציני לגמרי!
" אויש, אל תגזים. היא כן טעימה, אבל לא ברמה כזאת" אם היה לו את בלוטות הטעם שלי, הוא לא היה אומר את זה.

מינמין שלי
"היי מינהו, הכול בסדר?"
"היי בייבי, אתה ישן ואוכל טוב?"
"היי מינהו, שמעתי מפליקס שהיונגין אמר לו שכמה חברים מהצוות שלכם נפצעו, אתה בסדר?"
"היי מינהו... אני מתגעגע אלייך. תוכל לפחות לשלוח לי הודעה לפני שאתה הולך לישון? את מדאיג אותי. אני ממש מתגעגע אלייך. קשה לישון בלעדיך, בלי החיבוקים שלך, הנשיקות שלך, האוכל שלך, תוכל לפחות לשלוח לי הודעה קטנה שאני פחות אדאג?"

עוד הודעה, ועוד הודעה, ועוד הודעה, אבל אין כלום. הוא אפילו לא קרא אותם. אני דואג לו. אולי קרה לו משהו? אולי הוא נפצע? אולי פשוט נמאס לו ממני ובגלל זה הוא לא עונה. אני פשוט אפסיק לנסות.

נקודת מבט: מינהו

חיסלנו חיילים של המאפיה האמריקאית, ונפצעתי. נפצעתי ביד, אבל למזלי הכדור לא נכנס ורק שרט את ידי. השריטה כן עמוקה, אבל אמרו לי שזה לא רציני. עכשיו אני עם תחבושת וכדור נגד כאבים. אמריקאים מזדיינים וחסרי חוש כיוון.

לא דיברתי עם ג'יסונג כבר שבוע. ואני נשבע שאני יכול להשתגע. השעה כבר שתיים בלילה, היה יום ארוך. חזרנו לפני חצי שעה לחדרים ועכשיו יצאתי מהמקלחת. התלבשתי, לקחתי פחית קולה והתיישבתי על המיטה עם הטלפון בידי. פתחתי את ההודעות שקיבלתי השבוע וראיתי שכולם מג'יסונג. מהילד שלי.

הילד הסנאי שלי
"היי מינהו, הכול בסדר?"
"היי בייבי, אתה ישן ואוכל טוב?"
"היי מינהו, שמעתי מפליקס שהיונגין אמר לו שכמה חברים מהצוות שלכם נפצעו, אתה בסדר? אתה שומר על עצמך?"
"היי מינהו... אני מתגעגע אלייך. תוכל לפחות לשלוח לי הודעה לפני שאתה הולך לישון? את מדאיג אותי. אני ממש מתגעגע אלייך. קשה לישון בלעדיך, בלי החיבוקים שלך, הנשיקות שלך, האוכל שלך, תוכל לפחות לשלוח לי הודעה קטנה שאני פחות אדאג?"

אני מאוהב בילד הזה. פאקינג מאוהב.
"היי נסיך שלי. אני כל כך מצטער שלא עניתי. לא יכולתי, הייתי עסוק ועייף. אני מבטיח שמעכשיו אני אענה לכל הודעה שאתה שולח לי. אני כל כך מצטער. אני אוכל וישן טוב, אני בסדר, מתגעגע אליך.  אני מאוהב בך ואוהב אותך כל כך. תזכור את זה. אתה הכול בשבילי.  האור שלי. סליחה שהדאגתי אותך, אבל אני מניח שהבנת למה לא עניתי. אני אוהב אותך."  שלחתי לו בתקווה שיענה מתישהו. כמה דפוק יכולתי להיות עד כדי כך שלא עניתי לו?! אני נשבע שאני לא עושה כלום חוץ מלאונן ממחשבות עליו. במילא אסור לנו לצאת מהמלון חוץ מהמשימות שיש לנו.
"היי מינהו. תודה שענית... עכשיו אני טיפה פחות דואג. אני שמח שאתה בסדר ושאתה שומר על עצמך. גם אני אוהב אותך ומאוהב  בך. מתגעגע אליך מאוד 3>" וואו, זה היה מהיר. חשבתי שהוא ישן ושהוא יענה בבוקר, אבל כנראה שהוא ער.
"אתה ער? אתם שוב עושים מסיבת פיג'מות? שאלתי.
"האמת שלא, פליקס נרדם ממזמן בחדר שלו, נשארתי ער כי דאגתי לך. חשבתי שקרה לך משהו, אז לא הצלחתי להירדם." מה אני אעשה עם הילד הזה.
"אוי בייבי. אני מצטער שהדאגתי אותך. אני בסדר גמור. לא נפצעתי או נפגעתי בצורה כלשהי. חוץ מזה, איך אתה מרגיש? מה אכלת היום? עשית משהו עם פליקס?" אני לא מתכוון לספר לו על הפציעה שלי. הוא ידאג עוד יותר אם אגיד לו.
"אני בסדר, אכלתי היום ארוחת בוקר עם פליקס, הכנו עוגיות ביחד! ואחר כך, הכנו נודלס ביחד! וארוחת ערב לא אכלתי כי לא הייתי רעב." הוא? לא רעב? בארוחות ערב שלנו הוא תמיד אוכל.
"למה לא אכלת ארוחת ערב? כשאני מכין לך אתה תמיד אוכל." שאלתי בבלבול.
"כי זה הזכיר לי אותך" אוי אלוהים.
"האן. אני יודע שכל העיניין שאני לא בארץ עצוב אבל אני לא מוכן שתוותר על ארוחות בגלל זה. אתה מבין? אתה לא מוותר על שום ארוחה בגלל שזה מזכיר לך אותי. הבנת?"
"כן"
"יופי. תלך לישון. גם אני הולך לישון עכשיו." היה יום ארוך ואני מת מעייפות, אבל הייתי עושה הכל כדי להמשיך לדבר איתו עכשיו.
"בסדר. אני אוהב אותך ומתגעגע אליך. תשמור על עצמך." פאקינג מאוהב בו.
"אשמור על עצמי. גם אני אוהב אותך ומתגעגע אליך המון. לילה טוב נסיך שלי." כתבתי עם חיוך קטן.
"לילה טוב בייבי 3>" חייכתי להודעה ששלח והלכתי לישון.

כשהילד הזה נכנס לחיים שלי, הוא הכניס לי אור בתוך כל האפלה הזאת. הוא גרם לי להבין שלא משנה עד כמה קר אני יכול להיות, תמיד תהיה לי פינה חמה בשבילו. תמיד.