Kill anyone for you

~2~

נקודת מבט: פליקס

במשך השבוע היונגין בא לפה כמעט כל יום, הוא כל פעם ממציא תירוץ חדש למה לבוא לפה. ודווקא למחלקה שלי. יש פה עוד 14 מחלקות והוא כמעט כל יום בא לשלי. אני חייב לבדוק את זה.

היום הוא בא למחלקה, בטענה שחשב שיש לו שבר באחת האצבעות. עכשיו יש לי הזדמנות לשאול אותו.

"אדון הוואנג? אני אשמח לשאול אותך שאלה שממש מסקרנת אותי" הוא הנהן  והתיישב על המיטה והתחלתי לטפל בידיו.
"למה אתה בא דווקא למחלקה שלי כמעט כל יום, כשיש פה עוד 14 מחלקות שאתה יכול ללכת אליהם?" היד שלו נראת בסדר גמור.

"תוכל להיות הרופא הפרטי שלי?" דפאק
"מה- לי אין בעיה אבל אתה צריך לשאול את הבוס שלך לא?" לא נראלי שכל כך אכפת לו
"שאלתי אותו כבר. הוא הסכים. מעכשיו אתה הרופא הפרטי שלי. כולל לגור איתי שיהיה לי יותר נוח לבוא אליך." לגור איתו?...
"בסדר. אבל לגבי לגור איתך... אני צריך לחשוב על זה." עצרתי לרגע את הטיפול בשביל השיחה.
"לגור איתי זה לטובתך, דבר ראשון, אתה תהיה יותר בנוח איתי, לדבר איתי להיות לידי וכל זה. דבר שני, במקום לבוא אליך כל יום לפה, אני יכול לבוא אחרי עבודה הביתה ואתה תטפל בי, אתה נשאר בבית כל היום, ורק בערב כשאני חוזר אם קורה משהו, אתה תטפל בי. תחשוב על זה ככה. ואל תדאג, אני לא אגרום לך להרגיש לא בנוח או משהו, זה שאני ראש המאפיה לא אומר שאני ירה בך או איים עליך עם סכין. קח את הזמן לחשוב על זה"
זאת הזדמנות ענקית להיות איתו. ולפי מה ששמעתי מאחד הרופאים, הוא רווק. אז זה בול בשבילי. אבל אני עדיין צריך להתייעץ עם האן.

"תן לי יום אחד. אני אחזיר לך תשובה כנראה מחר."
"הכל טוב. קח את הזמן" הוא חייך וליטף את שיערי. המגע שלו...

נקודת מבט:היונגין

הלוואי והוא יעבור לגור איתי. אני מקווה שהוא ימצא בזה משהו טוב... כי ביל זאת זה לגור עם ראש המאפיה הכי חזקה בדרום קוריאה

"הליקס!" נכנסתי הביתה והתקופפתי לקבל את הכלב שלי, הליקס. התיישבתי בספה ונאנחתי כשקקאמי קפץ על בטני.

'מה זה...' שמעתי רעשים שבאו מהמטבח, אבל אני לבד בבית.
קמתי מהספה באיטיות והלכתי לכיוון הרעשים שבאו מהמטבח.
התכוונתי להוציא את הנשק שיש לי בחגורה שאני מסתובב איתו על בסיס יום יומי, כשראיתי את מינהו, מנסה לבשל משהו.
"לך תזדיין היונג" הוא צחק בקול וחזרתי אל הספה.

"אני עולה להתקלח טוב?"
"להצטרף אליך דאדי?" נשמתי עמוק לפני שעניתי.
"וואו היונג אני נשבע שיום אחד אני עוד אהרוג אותך" הוא ציחקק והחזקתי בראשי.
"אני כל כך רציני היונג" גיחכתי לעצמי.
"טוב דאדי" וואווווווו
הלכתי מאחורי גבו בשקט בשקט והצמדתי את אקדחי לגבו.
הוא הסתובב והרים ידיים
"מה אתה חושב שאתה עושה דאדי" הוא שאל באדישות
"זה טעון."
"אני מכיר אותך מספיק טוב כדי לדעת שלא תירה בי" הוא גיחך
"אז אתה לא מכיר אותי מספיק" הצמדתי את האקדח עוד יותר לחזהו
"טוב חתיך" הוא הסתובב והמשיך לבשל.

עליתי לחדרי ונכנסתי להתקלח. ונכנסתי למחשבות על פליקס.
הוא לא מבין שאם הוא לא יגור איתי, אני אבוא אליו כל יום. רק כדי לראות אותו.
ואני לא מוכן לוותר עליו. הוא יהיה שלי בסוף. גם אם אני אהיה בן ארבעים. אני מכיר אותו פחות מחודש ואני מאוהב בו מעל הראש.

"היונג!" הוא הכין את השולחן עם הראמן שהכין והתוספות בצד.
"זה נראה מדהים" התיישבתי בשולחן ומזגתי ראמן אל הקערה שלי.

"אני צריך לספר לך משהו"
"דבר חתיך" הוא שלח לי נשיקה באוויר והעפתי לו סטירה קטנה והוא גיחך.
"נכון הרופא שראית כששמת אותי על המיטה?" הוא נראה מבולבל
"איזה רופא? אני לא זוכר" נו באמת
"הוא בלונדיני עם שיער ארוך ומשקפיים, חמוד" לחשתי את המילה חמוד

"אההההה כן זה" הוא מזלזל בילד שלי?
"אני דלוק עליו" המשכתי לאכול
"מה??!? אתה מכיר אותו בקושי חודש!!! איך כבר???" הוא לא מבין
"מה לעשות. רגשות שלי, אני לא שולט בהם. אגב, ביקשתי ממנו להיות הרופא הפרטי שלי שזה כולל לגור איתי. הוא אמר שמחר הוא כבר יתן לי תשובה" הוא השפריץ את המים שהיו לא בפה לכל עבר. וכמובן שהגנתי על הראמן.
"אתה לא רציני נכון" הוא הלך להביא נייר כדי לנקות את כל המים.
"רציני מאוד. למה אתה מזלזל?" דפוק אחד
"דבר ראשון, הוא קטן ממך, נראה ככה לפחות. דבר שני, למה אתה באמת חושב שהוא יסכים לגור איתך כשאתה מכיר אותו פחות מחודש? ודבר אחרון, מה כזה מיוחד בו שבחרת דווקא בו?" מה כזה מיוחד בו...

"אוקיי אז תן לי להסביר. דבר ראשון, הוא קטן ממני בשנה. הוא בן 23. דבר שני, אמרתי לו שבמקום שאני אבוא אליו כל יום למחלקה, הוא פשוט יהיה פה, אצלי בבית, יחכה לי כשאני אבוא מהעבודה ואז הוא יוכל לטפל בי. ויוכל להרגיש יותר בנוח איתי. דבר שלישי,  הכל מיוחד בו. הפרצוף שלו, הדרך בא הוא מנהל שיח, המראה שלו, הכל פשוט. הוא בעצמו מיוחד" תיארתי אותו בהסמקה שמינהו שם לב אליה.
"וואו. פעם ראשונה שאני רואה אותך מסמיק. כנראה אתה ממש מאוהב" הנהנתי והמשכנו לאכול.

הוא עוד יהיה שלי. אני בטוח בזה.